Monster

פרק 4 - סימון

נקודת המבט של אדריאן

עלינו חזרה לדירה, מרסי לא אכלה כלום והיא נראתה מאוד לחוצה. כנראה זה בגלל שזאת הפעם הראשונה שהיא ראתה ערפד שותה דם. למרות שהוזהרתי מהמוכר שהיא ריקיט, היא לא נראית כזאת בכלל. זה גרם לי גם לתהות מה קרה לה ואיך נתפסה.

נכנסנו לחדר והורדתי ממנה את הקולר, העפתי מבט נוסף על צווארה.

"אני מניח שזה יתרפא עוד יומיים, שלושה."

היא הנהנה.

למרות שהיא רואה שאני מנסה לטפל בה, היא לא נותנת לעצמה להרגיש בנוח.

חכמה.

דפיקה נשמעה על הדלת. ניגשתי לפתוח בעוד שמרסי עוקבת אחריי.

פתחתי את הדלת וראיתי שם את העבד בן - אנוש, הוא נתן לי מכתב. מכתב מהלורד של הטירה.

"מה הוא רוצה ממני עכשיו?" שאלתי, "הייתי כבר אצלו לפני שלושה ימים."

"אני לא רשאי לשאול." נכון. הוא לא.

העבד בן - אנוש רכן את ראשו אליי לפני שהסתובב והלך. סגרתי את הדלת ופתחתי את המכתב.

שמתי לב שמרסי עדיין עומדת במקום, מסתכלת לכיוון הרצפה. הודעתי לה שהיא משוחררת והלכתי לשולחן כדי לקרוא את המכתב.

המכתב לא היה מופנה אלי, הוא היה מופנה למרסי. הלורד רצה לראות אותה. מסתבר שהוא יודע שמרסי היא ריקיט.

הסתכלתי עליה מתמקמת על הספה. רואים שהיא עדיין מרגישה לא בנוח ומפוחדת. אבל בסדר, זה רק הלילה הראשון שלה פה.

ולמען האמת, יש לה סיבה מוצדקת לפחד.

השארתי את המכתב על השולחן, מחר בבוקר אני אודיע למרסי שאנחנו צריכים ללכת ללורד. לא שיש לה ברירה.

התקדמתי לכיוון המיטה ושכבתי עליה. כל כך הייתי צריך את זה.

באתי לעצום את עיניי עד שלפתע אני שומע את מרסי מיבבת. אני מניח שאלה הסיוטים שהמוכר דיבר עליהם בחנות.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוונה.

ראיתי את העיניים שלה סגורות חזק ודמעות זולגות על לחייה.

"לא... תפסיקו, בבקשה!" היא נשמעה מפוחדת.

פלטתי אנחה והנחתי את ידי על החלק העליון של זרועה. "מרסי.. תתעוררי."

היא פתחה את עיניה במהרה והסתכלה עליי, מבט של אימה היה בפניה.

"א - אני מאוד מ - מצטערת מאס - מאסטר."

"זה בסדר, רק תנסי לא להרעיש יותר מדי יותר." אמרתי והלכתי למיטה שלי, הרגשתי את מבטה עוקב אחריי.

נקודת המבט של מרסי

הסתכלתי על מאסטר הולך לכיוון המיטה ושוכב עליה. כל כך פחדתי שהערתי אותו.