Monster

פרק 8 - שמיים אדומים

הלילה זה הלילה.

ירח הדם.

הלילה שבו הערפדים רעבים לדם יותר מאי פעם. אולי אפילו גם לבשר אדם.

בחיים שלי לא נתקלתי בערפדים שחווים את ירח הדם, אבל אני בטוחה שזאת חוויה לא נעימה. במיוחד לא לחיה של הערפד.

הסתכלתי על אדריאן, בעודו מנסה לחשוב מה עליו לעשות בזמן שהוא אורז את הקופסא המלאה בבקבוקי דם מכל הסוגים.

כבר הפסקתי לספור כמה קופסאות הוא ארז.

אני מניחה שאדריאן עושה את זה כדי שהחיות לא יפגעו.

אדריאן הביט בי ברגע ששם לב למבטיי עליו.

"אני צריך שתתרחקי ממני הלילה, לגמרי."

ידעתי שהוא צודק, אז הנהנתי לו.

"אבל איפה אני יכולה להיות?"

"פשוט תשבי על הספה ואל תזוזי. אל תשמיעי קול."

לא ידעתי איך אני אוכל להחזיק לילה שלם בלי לעשות דבר, במיוחד כשמולי מופיע ערפד שמאבד את עצמו פיזית ונהיה משוגע לדם שלי.

בהיתי באדריאן בעודו סוגר את החלון ונועל הדלת כך שלא יהיה מצב שערפדים יכנסו לדירה בזמן ירח הדם.

בהתחלה פחדתי, אבל עכשיו אני מפחדת יותר כשאני רואה שהוא סוגר את הווילון לגמרי כך שלא יראו אותנו מבחוץ.

המחשבה שירח הדם יהיה חזק מאוד השנה מלחיצה אותי.

אני לא חוויתי את ירח הדם מהסיבה שהייתי בתוך הכלוב. למרות שמדי פעם היו נכנסים הערפדים לחנויות בני האדם וגונבים אותם על מנת לשתות אותם.

אך לא אותי. כנראה יצאתי ברת מזל.

רוב הכלובים של בני האדם שנגנבו היו קרובים ליציאה, בגלל זה זאת הייתה הבחירה הטובה ביותר לגנוב אותם.

כן, זה יישמע אנוכי. אבל אני שמחה שהכלוב שלי היה בטוח באמצע. אבל אני עדיין יכולה לשמוע ת צרחות האימה של בני האדם כשאני עוצמת את עיניי.

יכולתי להבחין באור האדום של הירח מבעד לווילונות.

שקט.

אדריאן יושב בכיסאו וכותב דברים שמעניין אותי מאוד לדעת מה הם.

הרעש הנוצה הגדולה עם הדיו נכתבת על הדף נעצר לרגע.

"שיט." הנוצה נפלה וכל הדיו הכתים את הרצפה, אדריאן מחזיק בראשו ומלטף את מצחו עם אגודלו.

"אדרי..." נעצרתי. נזכרתי במה שהוא אמר לי.

הכל יהיה בסדר, ניסיתי להרגיע את עצמי.

נהימות של סבל יצאו מפיו של אדריאן. בעודו מתפתל. אני תוקעת את מבטי אל הרצפה כדי לא ליצור קשר עין.