נכנסנו פנימה, בלעתי את רוקי.
הסתכלתי למעלה, התקרה הייתה גבוהה וממנה נפלה מנורת נברשת ארוכה ומקושטת ביהלומים, מאירה את כל הטירה. ערפדים מסתובבים, לחלקם יש חיות קשורות לרצועה. החיות נראות עצובות ומותשות, חלקן מפוחדות.
הלכתי אחרי אדריאן ועלינו במדרגות.
לפתע נשמעה צרחה, אישה צצה מלפנינו והחלה לבכות ולצרוח. היא ירדה מהר במדרגות וכמעט נפלה. "תעזרו לי!" צעקה.
ערפד ירד אליה במהירות הבזק, החלטתי שלא להסתכל. אדריאן מצד שני, הסתכל על זה במבט קפוא, כאילו הוא רואה את זה באופן יומיומי. אבל כנראה, שזה באמת קורה באופן יומיומי.
המשכנו ללכת, הצרחות של האישה הלכו ודעכו, מתחננת לעזרה.
עד שבסוף, לא שמענו כלום.
בלעתי את רוקי והסתכלתי על הרצפה, מנסה להחזיר לעצמי את הריכוז. הרגשתי את הלחץ משתלט על גופי.
אדריאן פתח את הדלת, הדלת של החדר שלו.
החדר שלו היה נקי, נראה כמו כל חדר רגיל.
מאסטר סגר את הדלת והלך לכיווני, נרתעתי כשהוא התקרב אלי ושם את ידו על הקולר. הוא שיחרר את האבזם והוריד ממני את הקולר.
הוא תפס בזרועי והוביל אותי לשולחן שנמצא בפינה של החדר.
"שבי." הורה לי והצביע על השולחן.
ישר ישבתי על השולחן.
מאסטר הלך ונכנס לאיזה חדר, פחדתי ממה שהוא עומד לעשות. עשיתי משהו? התחצפתי?
אני רואה אותו יוצא מהחדר ובידו הוא מחזיק קופסא.
הוא התקרב אל השולחן והניח את הקופסא, פתח אותה ובפנים אני רואה מזרקים, תחבושות וחומרי חיטוי.
"אני צריך שתורידי את החולצה ותאספי את השיער."
נרתעתי, הרגשתי לא בנוח עם הבקשה שלו, אך לא יכולתי לעשות דבר. עדיף שאני אעשה את זה מאשר שהוא יעשה את זה בכוח. אחרי הכול, אני פחותה ממנו.
הורדתי את החולצה ואספתי את השיער. הוא סובב אותי כך שגבי מופנה אליו.
"זה ישרוף טיפה."
טיפה לא הייתה המילה המתאימה. ההצלפות שקיבלתי לילה קודם היו כל כך חזקות, כך שהוא היה צריך לחטא את הפצעים ביסודיות.
עדיין לא הבנתי למה הוא עוזר לי, רוב הערפדים משתמשים בחיות שלהם ואחרי זה שותים אותם והורגים אותם אחרי שהם משתעממים.
אז מה אכפת לו ממני?
"גם זה." הוא אמר והצביע על החזייה שלי.
נשמתי עמוק ופתחתי את החזייה מאחור. שמתי את שתי זרועותיי על החזה שלי על מנת להסתיר את החלק העליון של גופי וכדי שהחזייה לא תיפול.
YOU ARE READING
Monster
Roman d'amourמה עושים כשהעולם פתאום מתפרק ונהפך למקום הכי נוראי לחיות עליו? בעוד שיצורים אשר חזקים ממך, מהירים ממך וחכמים ממך משתלטים על האנושות כולה? אז עוד כשהייתה ילדה בת 13, חשבה שערפדים נמצאים רק באגדות ובסרטים, עד שהעולם החל העולם להתפרק אט אט. כך גם היא...
