פקחתי את עיניי באיטיות והסתכלתי מסביב.
אני נמצאת על מיטה, אבל המיטה לא הרגישה כמו המיטה של אדריאן.
אחרי זמן מה שהראייה שלי הייתה מטושטשת, הראייה שלי חזרה במלואה. ניסיתי להביט מסביבי.
זה לא היה החדר של אדריאן. זה היה חדר בית חולים. החדר מסביבי היה לבן כל כך. הקיר, הרצפה, המיטה, הארון, המכשירים. אך הייתה שידה חומה ארוכה מול המיטה שלי ומעליה תמונה.
תחושת גופי חזרה והרגשתי את הכאב העז שבצווארי.
קמתי באיטיות מהמיטה וראיתי שידיי מחוברת לכל מיני בקבוקי פלסטיק נוזליים שמעבירים נוזלים לתוך גופי. קיוויתי מאוד שהבקבוקים האלה הם נוזלים שהגוף שלי לא יכול להיפגע מהם.
הוצאתי את המחטים מורידיי והרגשה של סחרחורת שלטה בי. הרגשתי כאילו אני עומדת להתעלף, וידעתי שאם אני אעצום את עיניי לשנייה אחת, אני אתעלף.
אז נלחמתי.
אחזתי בעמוד של בקבוק הנוזל שלי ונשענתי עליו. לעמוד היו גלגלים, כך ששמחתי שאני יכולה ללכת עם משהו לאחז בו.
התחלתי ללכת לכיוון דלת היציאה. לא נתתי לעצמי להתעכב על התבוננות מסביב, אפילו לא התבוננות קלה, אבל כן הבחנתי בתמונה שנמצאת מעל השידה. התמונה הייתה תמונה ענקית של משפחת ערפדים.
עצרתי לרגע והתקרבתי לתמונה.
בתמונה היו שני הורים ושלושה ילדים, ההורים שמים את ידיהם על כתפיהם של שני הילדים שבצדדים מבטם קפואים. הילד האמצעי עומד ומחייך, הוא נראה כל כך שונה.
הרגשה של צמרמורת עברה בגופי כשהעפתי מבט על עיניו.
חשבתי שדמיינתי כשראיתי עכשיו את החיוך של הילד יורד ואת גבותיו מתקמטות.
ישר שפשפשתי את עיניי והסתכלתי בשנית על התמונה.
הילד האמצעי נעלם.
לא ידעתי איך קרה שהילד האמצעי פתאום נעלם מהתמונה. אבל מה שכן ידעתי, זה שהכל נהיה מלחיץ ואני רק רוצה לצאת מהחדר הזה המטריד הזה.
הלכתי בזריזות לכיוון הדלת וקיוויתי שהיא תהיה פתוחה. למזלי, הדלת אכן הייתה פתוחה. פתחתי אותה באיטיות ובעדינות כך שלא תשמיע שום רעשים.
יצאתי מהדלת לכיוון המסדרון.
הסתכלתי משמאלי, המסדרון ריק ומואר.
הסתכלתי מימני, המסדרון ריק אך חשוך בצורה חשודה ומפחידה.
בשני הצדדים של המסדרון, היו דלתות. בטח דלתות של עוד חדרים, אך לא בדיוק יכולתי לנחש. כל הדלתות היו סגורות ולא רציתי ממש לבדוק דלת אחת אחרי השנייה.
YOU ARE READING
Monster
Storie d'amoreמה עושים כשהעולם פתאום מתפרק ונהפך למקום הכי נוראי לחיות עליו? בעוד שיצורים אשר חזקים ממך, מהירים ממך וחכמים ממך משתלטים על האנושות כולה? אז עוד כשהייתה ילדה בת 13, חשבה שערפדים נמצאים רק באגדות ובסרטים, עד שהעולם החל העולם להתפרק אט אט. כך גם היא...
