Monster

פרק 10 - האור הקטן באפלה

עיניי נפקחו לרווחה. הייתי בשוק ממה ששמעתי.

השתחררתי מאחיזתו של אדריאן ונעצתי את מבטי על ידיי. קיוויתי שכל מה שהוא אמר הוא שקר.

אבל לא, הכל היה אמת. מאחר שראיתי את הסימון הקטן של הורד שנמצא על צד האגודל שלי.

"אני מצטער. הייתי חייב לעשות את זה כדי לא להרוג אותך."

הייתי בשוק, לא ידעתי מה להגיד. מה לעשות. הרגשתי שהעולם נחרב עלי.

"אדריאן! אתה רציני?! הפכת אותי לדבר שאני הכי שונאת!" לא היה אכפת לי שהוא עדיין נחשב המאסטר שלי.

אדריאן הסתכל עלי באדישות.

"אתה לא הולך להגיד משהו אחרי שהרסת לי את החיים?!"

הוא המשיך לשתוק.

נשמתי עמוק כדי להירגע.

"דאגתי שתהיי רק חצי."

הפניתי את מבטי אליו במהירות, "איך חצי?"

"את לא באמת ערפד, אבל את גם לא בת - אנוש. יש לך את הדם של בני האנוש, אבל גם יש לך את החושים המיוחדים של הערפדים."

לפתע התמונה שהייתה בחדר הופיעה בראשי.

"בחדר שהייתי בו, הייתה תמונה."

"הילד האמצעי היה אני. הסתכלתי עלייך דרך התמונה הזאת כי לא רציתי לקחת סיכונים שתפחדי ממני," הוא נשען עם צד גופו על הקיר בעודו משלב את זרועותיו. "אבל אחרי זה, כשראיתי שנעלמת מהחדר ישר יצאתי אלייך."

הסטתי את מבטי ממנו לרצפה. הסמקתי טיפה מהמשפט האחרון שלו והרגשתי רע מאיך שצעקתי עליו כי אחרי הכל, הוא עשה את כל זה לטובתי.

"אני... מצטערת."

בלי שום התראה מוקדמת, אדריאן תפס בי וקירב אותי לגופו במהירות.

"את עדיין שלי, וכמו שאמרתי... אני אוהב את הדברים שלי שלמים," הוא אמר בשקט. "אבל יש משהו שאני חייב להגיד לך."

עטפתי את זרועותיי מסביבו והסתכלנו אחת על השני.

"ירח הדם לא היה חזק השנה סתם," הוא לקח אותי צעד לאחור כדי שיוכל להסתכל עלי ומבטו נהיה רציני יותר. "משהו לא הגיוני קורה, בני אדם נחטפים בחנויות וערפדים לא מפסיקים להשתגע בחוץ. זאת אחת הסיבות למה הפכתי אותך לחצי ערפד, כי אני לא תמיד אוכל להיות שם בשביל לשמור עלייך."

אחרי כל מה שהוא אמר, המשפט האחרון שלו הידהד בראשי. פחדתי לחשוב על זה שאולי יקרה מצב והוא לא יהיה איתי.

"אבל, הבעיה לא רק עם בני האדם והערפדים," המשיך. "יש בעיה גם עם הערפדים עצמם - הם נלחמים זה בזה, בלי סיבה."

אני זוכרת כשקראתי על מצב כזה עוד כשהייתי ריקיט חופשייה. כשערפדים נלחמים זה בזה בלי סיבה, זה אומר משהו מבשר רעות.