Monster

פרק 12 - האדרת

הסתכלתי עליו, "אתה עומד למכור אותי לערפדים?" שאלתי בחשש ונסוגתי אחורה.

המכשף גלגל עיניו וגבותיו נזפו. "את מוכנה לבוא איתי כבר? אני מנסה להציל את חייך."

בלעתי את רוקי והלכתי אחריו.

הלכנו במסדרון חשוך ושקט, צעדנו נשמעו כמו פצצות, והרוחות אשר נשמעו בדרך שנושקות על צווארי נשמעו כמו צווחות של בני האדם שהפסידו בקרב.

"אתה מוכן בבקשה להגיד לי לאן אנחנו הולכים?" מלמתי בשקט, מקווה לא להרגיזו.

"אנחנו הולכים להלוויה של קאסיוס."

חיכיתי למכשף שימשיך את משפטו ויסביר למה, אבל הוא לא נראה כאילו הוא עומד להמשיך לדבר. וויתרתי מאחר וחששתי שישנה את דעתו לגבי העזרה שלו אלי וימכור אותי לערפדים.

ריצ'רד המכשף עצר לפתע לפני איזה קיר שלא היה עליו דבר. הוא פשוט הסתכל עליו לכמה שניות ארוכות. הלוואי והייתי יודעת מה הוא מנסה לעשות.

הוא הושיט את ידו לכיוון הקיר ויצר מעגל בעזרת אצבעו. ריצ'רד מלמל לעצמו כמה דברים בשפה משונה, כך שלא הבנתי כלום.

מהעיגול שריצ'רד עשה יצאו אורות בהירים ובוהקים. זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי מאז שיצאתי מהכלוב. ראיתי צבעים שבכלל שכחתי שקיימים.

הסתכלתי על ריצ'רד בפליאה בזמן שהוא מתרכז בכישוף שלו.

בלוק הקיר נחצה לשניים ובתוכו היה חדר. החדר היה דווקא מואר עם המון פרחים מסביב. הייתה לו אנרגיה מאוד מרגיעה, משהו שלא הרגשתי המון זמן.

ריצ'רד נכנס לתוך החדר ואני עקבתי אחריו כמו זנב של כלב.

התהלכנו לכיוון ארון בצבע אדום חזק, כמו צבע של ורד. הוא היה כל כך יפה. אבל הרגשתי באותו הזמן מאוד מוזר מהעובדה שאנחנו מתקדמים לכיוון ארון. כמובן, שהתחלתי לחשוש שוב.

המכשף פתח את הארון בעדינות, ונשמע קול חריקה חזק מאוד שצרם לי באוזניים, עד כדי כך שכיסיתי את אוזניי בכפות ידיי.

"את יודעת מה מכשפים אוהבים לשים מרסי?" שאל בעודו שולף משהו מהארון.

הנדתי בראשי לשלילה.

ריצ'רד שלף אדרת נוספת בצבע שחור פחם, "אנחנו אוהבים להסתיר את עצמנו כדי למשוך כמה שפחות תשומת לב. כך אנחנו גם שומרים על הריכוז שלנו בזמני הטלת כישופים." אמר והושיט לי את האדרת.

לקחתי את האדרת ומיששתי אותה, היא הייתה כל כך נעימה וזה הרגיש כאילו הייתה כולה עשויה מפרווה.

התבוננתי בריצ'רד, הוא אף פעם לא הוריד את כובע האדרת מהראש, כך שבחיים לא ראיתי את פניו במלואן. חוץ מאת העיניים המאוד כהות שלו- וגם זה היה בקושי.