Monster

פרק 16 - אותה הגברת בשינוי אדרת

אני בטוחה שאדריאן וריצ'רד די מוטרדים מהעובדה הזאת שדבר רודף אחרינו, וגם אני. למרות החיוך המתוק שאיתן מראה לי מפעם לפעם, זה פשוט לא זה. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה במידה ויום אחד, אולי, אני מקווה מאוד שלא, ימצאו אותנו.

הרחובות נטושים, העיר מתה לגמרי, אפשר פשוט להיכנס לחנות מסויימת ולקחת משם כל מה שאנחנו רוצים משום שאף אחד לא שומר עליה. רצה גם שמועה על מסתננים- יותר נכון, אני ואדריאן. שנינו היינו אמורים להיות כבר בכלא. לכן ישנם ערפדים שמחפשים אותנו ואפילו בני-אדם שנכנעו לכוחם של הערפדים. מעניין אותי לדעת אם המכשפים לוקחים גם חלק בכל העניין הזה של הציד.

אני לא בטוחה מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי שמש מאירה בשמיים, לרוב אלו עננים אפורים שמכסים אותה.

מודעה משכה את עיני, אני רואה את הפרצוף שלי מופיע עליה. בבירור. התקרבתי אל המודעה ותלשתי אותה מהקיר.

'בת-האדם הזו- מרסי ברחה מהכלא. היא בת 19. שיערה שחור ועיניה חומות-בהירות. המוצא יזוכה בשובי של עשרה מליון דולר. דאגו להביא אותה לבית המשפט הערפדי על מנת לקבל את הפרס הכספי. לא ניתן לריקיטאים להסתובב בחופשי יותר! המיפוי החל!'

בלעתי את רוקי, הבחנתי באדריאן וריצ'רד שעומדים מאחורי וקוראים גם את מה שכתוב במודעה. "לדעתי, הדרך הכי נוראית למות היא על ידי ערפדים, אם את שואלת אותי." קולו העדין של איתן נשמע מהצד. הסתובבנו אליו והוא חייך אלינו חיוך תמים ומתוק. חייכתי אליו בחזרה וקיפלתי את המודעה.

"האמת, הדרך הכי נוראית למות היא על ידי שרפה." צחק אדריאן צחוק ללא כל הומור, נשמע כאילו האגו שלו נפגע אחרי מה שאיתן אמר. התבוננתי בו וחייכתי אליו, "אתה קצת צודק." ניסיתי להרגיע אותו טיפה, שלא ישתגע. אולי איתן לא מודע באמת למה שהולך מסביב, ולעובדה שאדריאן הוא ערפד. גם אני די בטוחה שהוא לא מבין באמת מה קורה ובאיזו מלחמה אנחנו נמצאים עכשיו.

לפתע משום מקום, צווחות החלו להשמע מאחורי חנות הרוסה. הצווחות האלו לא נשמעו כמו צווחות של בני-אדם, אלא ערפדים. "אנחנו צריכים לעוף מפה. כמה שיותר מהר." לחש לנו ריצ'רד. אדריאן ואני הנהנו לו. אחזתי בידו של איתן בחוזקה והחלנו ללכת לכיוון בניין מגורים בעל שמונה קומות, המקום הכי בטוח שיכולנו למצוא ולהסתתר בו למשך זמן מה.

עלינו לקומה ראשונה, כל הדלתות יצאו מהמקום. אז נכנסו לדירה מספר אחת על מנת להתחיל ולחפש שם דברים שיעזרו לנו לשרוד. הדירה נראתה כמו דירה רגילה לגמרי, אך ריקה. התפצלנו לשתי קבוצות- אני, אדריאן, איתן וג'ט חיפשנו את הסלון והמטבח. אדריאן לא היה מוכן שלא אהיה לצדו. ריצ'רד והטרול, שחיפשו את חדרי השינה.