נ.מ. איזבל:
בא לי, חשבתי מראשי לראשו ושוב צחקקתי. עכשיו תהיה בשקט ותתמקד בקולי, הכיווץ עוד מעט מסתיים ותהיה חופשי שוב לזוז כרצונך, אבל, רק אחרי ההתרחבות מחדש, מצטערת, אבל זה הולך לכאוב לך יותר מהכיווץ.
מה? התחיל להילחץ ואז לצעוק מכאב, המסכן הצעיר שלי.
תירגע, אמרתי בקול מפתה וידעתי שיקשיב. אם תילחץ זה רק יכאב לך יותר. אתה לא רוצה שיכאב לך יותר ממה שצריך, נכון, חמוד צעיר שלי?
נכון, ענה לי בקול קצת יותר רגוע .
יופי, עכשיו פשוט תתכרז בקולי ותצא מהקיר. ההתכווצות הסתיימה נשאר לך רק לעבור את ההתרחבות, זה הכול רק אל תילחץ. גם אם זה כואב, זה יעבור. בעודי ממשיכה לדבר אליו ברוגע סוף-סוף הגעתי הביתה, אל כנסיית סנט ניקולאי, וישר הלכתי לכניסה האחורית אל החלק הערפדי שבטירה, מנסה להתעלם -ומצליחה- מהריח של האנושיים שמבקרים במקום.
אוה, סוף סוף בבית. חשבתי גם לעצמי וגם אליו. בעודי נכנסת פנימה ומביטה סביבי באזור מגוריי. היה לי מעין בית קטן בערבה, אבל בתוך הטירה עצמה.
רק שמבפנים זה היה שונה לחלוטין! אני אהבתי את ביתי הקט. הוא נראה מבפנים גדול יותר מהבחוץ וזאת עקב כישוף קטן שעשיתי כשרק עברתי לגור כאן.
לא אלאה אתכם בתיאורו, פשוט דעו שהוא גדול יותר ורחב יותר ממה שנראה מבחוץ.
הלכתי ישירות לחדר האמבטיה, התפשטתי ונכנסתי לג'קוזי.
אוה, עכשיו אוכל באמת להירגע, שמעתי אותו חושב, רק אז, הבנתי פתאום שהוא באמת דאג לי.
אוי, אתה באמת חמוד. חשבתי אליו, וחייכתי לעצמי. אני עוד עלולה להתאהב בערפד הזה, חשבתי לעצמי.
התאהבת בי כבר? שמעתי אותו שואל.
לא, ואני לא חושבת שאתאהב. החזרתי לו.
YOU ARE READING
ניבים לבנים
Romanceקרדיט לכריכה המדהימה שלי, מגיע ל - @booksound המתוקה!!! ספר ראשון בטרילוגיית הניבים! העולם הזה שבני האנוש מתכחשים אליו וקוראים לו "עולם הפנטזיה" קיים. יש כל כך הרבה עולמות, אגדות שהם לא מודעים אליהם, כאלו שבעצם אמיתיות... כן, ביקום ישנם אנשי זאב, ו...
