פרק 6 - הורדת הגזירות

175 22 17
                                    

נ.מ. ויטוריו:

"שלום, איזבו..." קימטתי את מצחי כששמעתי איך אבי קורא לאיזבל.

"אל תקרא לי איזבו, אני כבר לא איזבו. אני עכשיו איזבל."

"את תמיד תהיי איזבו בשבילי..."

"אני מבקשת ממך יפה, תפסיק לקרוא לי איזבו!" הרגשתי אותה כאילו מתחילה לצאת מהכלים בתוכי.

"בסדר, בסדר. רק אל תתעצבני, בבקשה, איזבל," אמר במרירות את שמה.

"אז, מה אתה חושב שאתה עושה, דורש מהבן שלך להישבע לך בחייו כערפד???" היא הלכה ישר על העורק הראשי. גורמת לאבי להחמיץ פנים בעודו מביט בי/בה.

"אני לא מאמין שסיפרת לה." הוא נשמע מאוכזב.

"למה שלא יספר לי???" דרשה לדעת.

"מכיוון שזה היה עניין שבינו וביני." אמר לה אבי, מחייך חיוך עקמומי.

"אל תחשוב אפילו לרגע ששכחתי את החיוך הזה," היא אמרה, רותחת, אחר כך הוסיפה, "הבן שלך מחייך את אותו החיוך בדיוק." אמרה והנידה בראשה, "ושניכם אפילו לא מבינים כמה זה ברור לי שאתם משקרים. שני אידיוטים גמורים."

"היי," ניסיתי להגיד. אבל היא פשוט השתיקה אותי עם, "סילנסיו."

"בבקשה תפסיקי עם הכישופים על הבן שלי."

"קודם כל, מי אתה שתגיד לי מה לעשות??? שנית," המשיכה בשצף קצף, "אל תעמיד פנים כאילו עכשיו איכפת לך מהבן שלך. לא היה לך אכפת ממנו כשדרשת שישבע לך בחייו כערפד." אמרה והוסיפה לתקוף אותו, "מה קרה לאחריות שלך??? לעזאזל, אפילו אם ראית את העתיד, יא אהבל, אתה יודע טוב מאוד מה יקרה לו אם הוא לא יעמוד בתנאים של השבועה המחורבנת שלך, סליחה על המילה."

"את עדיין כל כך נזהרת מדיבורים מלוכלכים???" שאל אותה, כאילו הכיר אותה כל חייה. אני יודע שזה לא נכון, כי היא הערפדה המבוגרת ביותר ביקום. ומשמעות הדבר, שרק היא יכולה לדבר אליו כאילו היא הכירה אותו כל חייו.

ועדיין היא מסרבת לדבר אליו ככה. "אל תדבר איתי בטון הזה אדוני הצעיר."

"סליחה," אמר מבויש. מבויש? ממתי אבא שלי מתנהג כמו ילד בן שתיים עשרה מול אישה???

"ששש," אמרה לי איזבל... אחר כך פנתה שוב לאבי ואמרה, "אני רוצה שתבטל את הגזירה של השבועות."

"לא רוצה,"

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב," היא תפסה לו באוזן עם האצבעות שלי ואז הוסיפה, "עמנואל סן דובאל, אתה תבטל את הגזירות של השבועות האלה אחרת אני אכאיב לך בדרכים שלא הכרת מעולם. אל תשכח, היו לי מאות שנים למלא את החסר בתחום הזה."

"בסדר, בסדר."אמר, מתבכיין. " את לא צריכה לתפוס לי באוזן כל כך חזק!!!"

"אני לא עושה את זה חזק," אמרה לו, בחיוך. "זה הבן שלך, הוא נהנה מהעובדה שאני מסוגלת להתייחס אלייך ככה, אז הוא לוקח את התפקיד במלוא הרצינות."

ניבים לבניםWhere stories live. Discover now