ניבים לבנים

פרק 7 - שבועתו של עמנואל, האגדה מספרת...

לפני שאתם מפעילים את השיר שלמעלה, חכו קצת, אתם כבר תדעו מתי להפעיל אותו. אני מבטיחה!!😊

נ.מ. איזבל:

הרגשתי מוטרפת מעצבים כשהוספתי, "אתה חשוב לי יותר מדי בשביל שאתן לך לבזבז את חייך סתם!!!"

סיימתי, פניתי אל עמנואל ואמרתי, "עכשיו תישבע!!!"

"אז הנבואה באמת מתגשמת," עמנואל אמר. אז מלמל כמה שורות, שאני הייתי היחידה שהייתה מבינה אותן. זאת אומרת, אם לא הייתי מפרשת לו אותן.

El día en que
la Dama de la Noche
se enamore del hijo
de la diosa nocturna,
se creará un gran poder.
Este poder conducirá
a la salvación o destrucción
de toda la raza.
Entonces ascenderá
la primera verdadera reina
del Mundo Oscuro.
Habrá señales:
El primer signo: solo una cita.
El segundo signo: La indecisión de la Dama de la Noche.
El tercer signo: un juramento que no tiene escapatoria
El cuarto signo: insistencia en el juramento.
El quinto signo: La cita conduce a relaciones sexuales
Y el sexto signo: el sexo conduce a la explosión espiritual*

*התרגום יהיה בסוף הפרק.

פתאום ויטוריו אמר, "ומה הייתה האגדה הזאת שדיברתם עליה???"

"חכה שניה," שאלתי את ויטוריו, "אתה מבין ספרדית???"

"כן," הוא ענה לי בהרמת כתף אחת.

"איך לכל הרו-" התחלתי, ואז עמנואל פתח את פיו.

"האגדה מספרת," הוא פתח, אבל אני השתקתי אותו במבט.

אל תעז לומר אפילו מילה אחת נוספת שלא קשורה לשבועה שלך, חשבתי אליו. בעוד ווידאתי שרק הוא ישמע.

"בסדר," אמר לי בתבוסה. חתך את אצבעו עם שיניו, מצץ את הפצע על מנת להגדיל אותו ואמר, "אני נשבע בחיי כערפד שלא אגרום לבני ה'יקר'."

איך שראיתי את המרכאות הכפולות שיצר בין אצבעותיו, צימצמתי עיניים ולחשתי, "*לסיון," כישוף הפגיעה.

פתאום עמנואל התקפל לשניים עם כאבים חזקים מאוד בבטנו. צעק אליי, "בסדר, בסדר. הבנתי!!!" בשניה שאמר -או ליתר דיוק צעק- את זה שיחררתי אותו מהכישוף.

לחשתי, "*אנאינצ'נטו" וחייכתי אליו במתיקות סכרינית. "עכשיו, מההתחלה!!! ובלי הערות ביניים!!!" את החלק האחרון סיננתי אליו בשנאה.

"בסדר," הוא אמר מביט בי בשילוב של שנאה, אהבה וכאב לב.

"תעשה לי טובה," אמרתי לו, מפנה את מבטי ממנו בגועל. "אתה מעולם לא אהבת אותי!!!" אחר כך הוספתי ואמרתי, "עכשיו תישבע!"

כתפיו הרחבות נשמטו קדימה, כאילו תחת משקל עצום והוא אמר לי, "בסדר, אני אשבע באמת."

"נו... אז, קדימה!" דחקתי בו.