אוקיי, אז... תראו, קוראים/ות יקרים/ות שלי, אני די בטוחה, שזה לא התחיל, בדיוק ככה... אבל בהמשך תראו, יותר דימיון למה שהיה, בהתחלה... בתקווה!! אז...
* תרגומים ופירושים, יהיו בסוף הפרק!!! אם תזדקקו לכאלה, כמובן... למרות, שאני די בטוחה, שפה (בכלל) לא היה לי (יותר מדי) מה לפרש...
חוץ מזה, * את השיר למעלה תפעילו, רק כשאני אומרת!!! טוב, אז יאללה... מתחילים!
נ.מ. איזבל
"כן," אמרתי לו, הרמתי כתף אחת וחייכתי אליו בחושניות צרופה. "לא עכשיו."
הוא לקח אותי, אל בין זרועותיו, לחש באוזני, "את משחקת משחק מלוכלך מאוד, איזבל... תיזהרי, אם את מציתה אש, את עוד עלולה להיכוות!" הוא נושך בעדינות, שלא לקרוע את העור של אוזני ומוצץ את התנוך. מעביר בי רטטים רטטים, כשאני מרגישה את ניביו מבצבצים החוצה, ארוכים וחזקים, כמעט כמו האיבר שלו, שמתארך במהירות מדהימה.
זה כמעט כאילו רק הנוכחות שלי, קרובה אליו, בכזו קירבה, מעמידה לו הכל, בהיכון. חשבתי לעצמי, אבל לו אומרת, "אוה, אבל אתה מחבב אותי ככה... הלא כן?" אני אומרת.
"אני לא סתם מחבב אותך, אני אוהב אותך!" הוא פתאום אמר לי וחייך אליי חיוך יפה, גם אם מעט עצוב. "נראה לי, זאת אומרת, אך ורק נראה לי, שכך גם את, אותי!" הוא המשיך ואמר, "אבל, האמת היא, שאין לי באמת מושג אם אכן כך הדבר."
"חכה שניה, אתה חושב, שאני מאוהבת בך?" שאלתי אותו, בעוד הבטתי בו, עם מצח מכווץ. הוא במקום להשיב לי, לקח את ידי, הובילני לרחבה, החזיק את ידי, בגובה הכתף שלו, בעוד את השנייה הניח על כתפו. אז, התחלנו לרקוד לצלילי השיר שפתאום מתחיל להתנגן.
*תפעילו את השיר!
אוי ואבוי לי ולך! אני שמעתי אותו חושב אליי. לאחר מכן, כשהסתובבתי במקומי, בין זרועותיו והתחככתי בו, שמעתי אותו שואף אוויר בנשימה קטועה. "את עושה לי בכוונה, איזה!"
"אני?" שאלתי והבטתי בו, מבעד לעיניים שמיצמצו בתמימות, "מה אני עושה? חוץ מזה, אתה זה שהוביל אותי לרחבה, לא להפך." חייכתי אליו חצי חיוך והמשכתי להתחכך בגופו החסון.
הוא הושיט ידו מעלי, תפס לי בזרוע העליונה, הנגדית שמולו ומשך אותי, אליו, אחורה. הוא חיבק אותי, כאילו ניסה לעטוף אותי עם זרועותיו השריריות ולחש לי, בעודו ליקק את עיקול צווארי, "את יודעת בדיוק מה את עושה! טיזרית!"
"הא! אני?" הסתובבתי בחזרה, על מנת לפגוש במבטו, "אתה יודע בכלל מה זה טיזרית?" שאלתי אותו, תפסתי בלסתו והזזתי את פניו מצד לצד ואחר כך, שיחררתי אותו בדחיפה קלה אחורה. הערפד החלשלוש הקטן שלי עף אחורה, נפל על שולחן ושבר אותו לשניים. מה ששלח את כל הסועדים מסביבו, להתפזר לכל העברים, בדחיפה של הכיסאות לאחור.
YOU ARE READING
ניבים לבנים
Romantizmקרדיט לכריכה המדהימה שלי, מגיע ל - @booksound המתוקה!!! ספר ראשון בטרילוגיית הניבים! העולם הזה שבני האנוש מתכחשים אליו וקוראים לו "עולם הפנטזיה" קיים. יש כל כך הרבה עולמות, אגדות שהם לא מודעים אליהם, כאלו שבעצם אמיתיות... כן, ביקום ישנם אנשי זאב, ו...
