ניבים לבנים

פרק 9 - הפגישה האחת - חלק ב'

אני יודעת שכבר פירסמתי פרק היום, אבל הנה חלק שני שלו.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ. איזבל:

"את אכן מאוהבת בי," גאל אותי מייסורי.

פערתי עיניי לרווחה ואז צימצמתי אותן בשנית, "איך אתה כל כך בטוח בכך?"

הוא חייך אלי חיוך יפהפה, חיוך אוהב, הרים את כתפיו הרחבות ואמר, "כי אני מרגיש בדיוק אותו הדבר!" סיים ובמבט מבויש שאל בלחישה, "אני יכול לנשק לאהובתי?"

הרמתי את כתפיי, את סנטרי והבטתי בו, בעיניו היפות, האוהבות והאהובות ואמרתי, "אולי, תלוי על איזו אהובה אתה מדבר."

הוא פשוט ציחקק ואמר, "אני מדבר עלייך, אהובתי! על מי עוד יכולתי לדבר?"

"תשובה טובה," אמרתי לו עם חיוך פלרטטני.

"ו..." דחק בי לתשובה.

"ו... מה???" שאלתי אותו נותנת לו נשיקה בזווית פיו.

הוא צימצם אליי את עיניו, הפנה אליו את פניי ואמר, "את מתגרה בי???"

"כן." עניתי לו עם חיוך מרוצה מעצמי ונישקתי את הזווית השניה של שפתיו.

"את מנסה להתחיל איתי?" שאל, מכווץ את מצחו.

"ואם כן, מה תעשה לי?" שאלתי עם חיוך קטנטן, דיברתי בטון מתפנק.

הוא חייך אליי חיוך מרושע ואמר, "את זה," פתאום התחיל לדגדג אותי במותניים.

"מה אתה עושה?" שאלתי אותו, עם גבה אחת למעלה, פי עקום, כולי אומרת חוסר אמון על חוסר יכולתו להבין דבר כה פשוט.

"מה, אי אפשר לדגדג אותך?" אוה, סופסוף הבין, ניסיתי, בהצלחה מרובה, אם אני יכולה להעיד על עצמי, לעצור את הצחוק שעמד להתפרץ בכל רגע, מהמעשה המטופש שלו.

"שם, בכל מקרה, לא." אמרתי לו, מנידה בראשי, למטרת הדגשה.

"נו, אז איפה?" הוא שאל, נראה עצבני.

"נראה לך שאני אספר לך איפה אפשר לדגדג אותי? למה מה אני נראית לך כמו? טיפשה? אני חושבת שכבר הסכמנו שאני לא טיפשה."

"אז את אומרת שאני אצטרך לגלות בעצמי? כי אני יכול לעשות את זה. אני יכול לגלו-"

"אוי, סתום כבר! אתה מדבר יותר מדי!" אמרתי לו, לחשתי "טרנספורטו" וכהרף עין שיגרתי את שנינו אל היער הקרוב.

היישר על גדם של עץ. "אאוץ'," הוא קרא, כשהרגיש את הקוצים שיצאו מהגדם נתקעים לו בתחת. אני התרוממתי מעל חיקו, הבטתי בו וניסיתי לרסן את צחוקי. התקפלתי לשניים מרוב צחוק עצור, מחזיקה את הבטן שלי, עד ששמעתי אותו שואל, "מה אנחנו עושים פה?"