מכתב לקורא

ההתחלה

(סליחה מראש על שאכתוב בלשון זכר)
***

כותב/קורא יקר,

שלום לך וברוך הבא לתהליך הכתיבה שלי:)

כיוון שהבטחתי לעצמי שברגע שאגיע ל-100 רשומים, משהו שאגב לא תיארתי לעצמי שיקרה בחיים, אני אכתוב יותר על תהליכי הכתיבה שלי, על עצמי ועל איך שאני מרגישה כשאני כותבת, כיוון שאת/ה בטח כבר שמת לב לכך שאני כותבת עם המון רגש ויש סיבה לכך, מלבד שזה גם משפיע עליי קצת קשה...

אז ככה, קודם כל, נעים לי להכיר, שמי הוא שושנה, אבל כולם קוראים לי שושי או שושה, אני בת 25 ולומדת פסיכולוגיה וחינוך בגרמניה, ואני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי, שזה מאז שהתחלתי לכתוב בערך...

אני מאמינה שבהתחלה זה היה ממש קשה בשבילי, כי יש לי בעיות קשות של קשב וריכוז ולא באמת ידעתי איך להביע את עצמי בשפה שלי, אז לרוב ציירתי והמצאתי דמויות שונות בכדי להקל על "השדים" שגדלו בתוך הראש שלי, אגב, כשאני אומרת שדים, אני מתכוונת לכל הבעיות החברתיות שעטפו סביבי, זה כולל גם המורים שלחצו עליי להשתפר מבחינה חברתית ולימודית, משהו שהיה די קשה בשבילי, אבל בסופו של דבר הצלחתי, כשהפכתי את עצמי לליצן הכיתה ו"התחברתי" עם מלא אנשים.

התחברתי, אגב, זאת מילת המפתח, כי לא באמת, האנשים האלו היו אנשים שונים לחלוטין ממני והתנתקתי מרובם אחרי התיכון.

וכן, אחרי שנים רבות ובאופן די מוזר הגעתי לפה, לאתר הזה ואפילו לא חשבתי שהכתיבה שלי תביא לי כל-כך הרבה קוראים, אז רציתי בראש ובראשונה להודות לך (לכל אחד ואחת ממכם) שנתן/ה הזדמנות לסיפורים ולנובלות שלי ופתח חלון, דלת וכן גם מחשב ופלאפון וקרא אותם, אז תודה רבה רבה רבה לך ואני מעריכה אותך מאוד...

אז, מהו הספר הזה ולמה, לכל הרוחות, התחלתי איתו?

ובכן, הספר הזה היה פרויקט קטן שהתחלתי עם המורה שלי בספרות בזמנו, שהיא בעצמה גם לא ממש האמינה בי מי יודע מה והחליטה לתת לי לעשות את הפרויקט הקטן הזה לסוף השנה שלי במחשבה שאני אכשל ולא אצליח איתו.

ובכן, חה-חה עליה, כי בסופו של דבר הצלחתי, אז... יאיי, לי:)

על כל פנים, בפרויקט הזה פתחתי מעין סוג של בלוג כזה, בו כתבתי מכתבים לקוראים ותיארתי את כל מה שהרגשתי על ספרים מסוימים ועל כתיבה והבנייה שלה מבחינה הסיפורית, אם זה נשמע לך הגיוני, וכן גם תיארתי את "הדרך" בה אני כותבת את הסיפורים שלי.

דרך, דרך אגב, ששיפרה את הכתיבה שלי לאורך דרכי "כסופרת", אז חשבתי שאולי המכתבים האלו יעזרו גם לך.

ובכל מקרה, כאילו, את/ה לא חייב/ת לקרוא את זה, אבל אשמח לשמוע את דעתך על הנושא להיום שהוא הכתיבה ומה היא בשבילך ככותב/ת או כקורא/ת, כי בשבילי, בהתחלה, הכתיבה הייתה שונה לחלוטין כשאני כתבתי לעומת כשאני קראתי סיפור של מישהו אחר, אני מניחה שזה היה בגלל שלא לקחתי את עצמי ברצינות רבה כל-כך כשכתבתי, לעומת כשקראתי משהו של מישהו אחר, דבר שהיא טעות די נפוצה בין כותבים צעירים רבים.

אז לקחתי ושיניתי את זה והתחלתי לקרוא את הסיפורים שלי מנקודת מבט של קורא וסופר, משהו שנתן לי לראות טעויות רבות בכתיבה שלי וכן גם בתהליך הסיפורי שלי.

לדוגמא...

בכל פעם שסיימתי פרק, הייתי קמה ממקומי, עושה שיעורים, מנקה את החדר, הולכת לאכול, עושה פיפי או קקי (כי גם אני בנאדם ויש לי צרכים) ואז הייתי חוזרת, מתיישבת אל מול המחשב שלי ומתחילה לקרוא את הפרק שסיימתי ואז הייתי מוצאת מלא טעויות (לא רק שגיאות כתיב) אלא גם לשוניות וזה עזר לי מאוד ומקווה שזה יעזור גם לכם ובכל מקרה במכתב הבא נכנס לפרטים של הכתיבה עצמה ואיך להתחיל איתה.

אני בטוחה שאת/ה כבר יודע/ת את זה ולא גיליתי לך את אמריקה, אבל בכל זאת, אשמח לשמוע את דעתך על העניין.

איך את/ה רואה כתיבה בכללי? מה היא כתיבה בשבילך כקורא/ת וככותב/ת? האם זה שונה, או אותו הדבר? האם את/ה עובר על הפרק שלך לפני שאת/ה מעלה אותו, או שאתה מעלה אותו ישר?

מקווה שזה לא היה פלצני מדי מצדי להתחיל עם המכתבים האלו ואם יש לך שאלות או רעיונות מסוג כזה או אחר, כתוב/כתבי לי, אשמח לשמוע את דעתך ואני חושבת שבמכתב הבא, אני אתחיל לכתוב ברבים, כי זה ממש קשה להתרכז שאני פונה אלייך בלשון יחיד (סליחה מראש)...

תודה רבה לך ושיהיה לך שבוע נפלא.

בכבוד רב,

שושנה

נב-אם הספר הזה לא נראה כמו רעיון טוב, כתבו לי ואני אמחוק אותו;)