שלום לכולם, זוהי חבילת המכתבים שכתבתי בעבר לקוראים שלי בבית הספר (לא שהיו לי קוראים בבית הספר, רק המגרה היפה שלי), אבל בכל מקרה, פה בכללי נדבר על החיים ועל תהליכי הכתיבה/טיפים של הכותב ואיך זה משפיע עלינו ככותבים וקוראים...
למי שלא קרא את הפרק הקודם, מוזמן לקפוץ לשם ואז לחזור לפה (כי בלעדיו לא תבינו בכלל, מה אני רוצה מהחיים שלכםXD). כפי שהזכרתי בפרק הקודם, אנחנו נמשיך ונתעמק בנושא של "המלך, הלוחם, המכשף, המאהב" ובפרק הזה, נדבר על הגבר הרגיש שלנו - המאהב - החלום הרטוב של כל אישה באשר היא...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
~~~~~הו, כן~~~~~
השאלה שנשאלת מדי יום בחברה המודרנית שלנו היא, מה המשמעות של "להיות" גבר תחת הסטנדרטים המודרנים של החברה היום יומית וכיצד היא משפיעה על ההגדרה של המילה "גבר" והמשמעות מאחוריה.
הספר הזה (מלך, לוחם, מכשף, מאהב) מציג בפנינו את הסטריאוטיפ הגברי - כפי שהוא מוצג על גבי מסכי הטלוויזיה, הקולנוע ואפילו בספרים, מהעת העתיקה ועד ימינו - כהדפס חברתי המשפיע על התנהגותו, דבר שבסופו ניתן להבחין באמת שמסתתרת מאחורי התדמית הגברית והיא שכל הגברים הם ילדים תחת מסכה של מבוגרים והסיבה לכך היא שלמרבית הגיבורים הללו (בתוך הספרים ועל המסכים) לא היה מישהו שיראה להם, או ילמד אותם להתנהג אחרת.
וכן נשאלת השאלה שלנו, מי הוא הגבר המבוגר? וכיצד הוא נכנס לתוך הדפוס החברתי של היום? או במילים אחרות, מי הוא לעזאזל "הגבר המושלם" הזה?
מור וג'ילט (הכותבים של הספר) מבקשים לבחון את הנפש הגברית שמסתתרת תחת המסכה הזאת על פי ארבעה ארכיטיפים (המלך, הלוחם, המכשף והמאהב) שמופיעים לאורך הספר. הם בוחנים את הטיפוסים הללו על פי האנרגיה הגברית שמופיעה בהם ומצביעה על דפוס התנהגותם החברתית והנפשית (והאם הם פסיבים או אקטיבים, חיוביים או שליליים וכו'). הם עוזרים ליצור מפה שמאבחנת ומבדילה עבור אותם הגברים שמתקשים להסתגל בעולם המודרני שלנו. היא משחררת אותם מתוך הקופסה הסגורה של כל סטריאוטיפ גברי וככה הופכת אותם לבן-אדם שלם ומבוגר שיכול להפנים את העולם מסביבו טוב יותר.
עד כה מובן?
כפי שהבנתם כבר מהפרק הקודם, אני התחלתי את כל הסיפור הזה בגלל העונה החדשה של "משחקי הכס" ולאן שהיא התגלגלה עם כל פרק ופרק (כנראה, לתהום השחור ביחד עם די.די. -_- ). היא מושכת בעקבותיה את כל הדמויות (שהם אגב, שונות בחלקן מהדמויות שיצר הסופר עצמו - למי שלא יודע, ג'ררמ). בהתחלה, חשבתי לדחוף אתג'יימי לאניסטרלתוך המשוואה של "המאהב" (הרי שהוא באמת המאהב הפיזי של המלכה-אחותו) והוא אכן נכנס לתוך חלקי הדפוס החברתי של הטיפוס הזה.
