פרק ב

3.5K 167 23
                                    


תאיר

אני לא יודעת בדיוק כמה זמן עמדתי כאן, אבל בשלב מסוים השכן ממול יצא ושאל מה אני עושה פה ואם אני מתכוונת לעמוד כאן עוד הרבה זמן.

האמת שלא הופתעתי, הרי אבי ואחותי עברו לכאן אחרי שעזבתי את המשפחה וכן, ידעתי שהוא לא ידע בדיוק שאני הייתי הבת השניה והלא ממש רצויה של בעל הדירה הזאת.

חזרתי להביט על הדלת, מתעלמת מהאיש, לפני שהושטתי ידי לדפוק ולהפתעתי, עוד לפני שהספקתי, הדלת נפתחה ופגשתי במבטה המופתע של לילה.

היא הביטה עליי כמה שניות, לפני שחיוך רחב התפרס על פניה והיא קפצה עליי, עוטפת זרועותיה סביבי ומנענעת אותי מצד לצד.

"לילה, את מכירה אותה?" שאל השכן.

"כן, מר מלקוביץ... הכל בסדר." היא השיבה לו, כאשר הניד ראשו לחיובי וחזר לדירתו. "הוא רואה שאני מחבקת אותך ועדיין שואל..." היא נאנחה לעצמה, מנערת ראשה בחוסר הבנה, לפני שחזרה להביט בי. "וואו, תאיר, תראי אותך... שנים שלא התראנו..."

עשר שנים ליתר דיוק, מאז שראיתי את הילדה הזאת, היא הייתה בת שמונה, כאשר עזבתי את הבית וניתקתי כל קשר איתה ובכל זאת, היא חיבקה אותי מבלי לשמור טינה או רגשות זעם כלפיי.

"לילה..." לחשתי, דבר שגרם לה לחייך לרווחה ולהתנתק ממני, כאשר בחנתי בפניה. "הולכת לבית הספר?" שאלתי, סוקרת אותה בדממה.

ככל הנשים במשפחתנו, היא הייתה מלאה מעט, אבל להבדיל מהצד של אבינו, היא הייתה גבוהה ועורה השחום התלווה בסומק קל, שערה השחור והגלי היה אסוף לגולה על מגוז ראשה, ומבטה החום והדובשני התמלא בחום ואהבה, משהו שרק לאמנו היה במשפחה הזאת.

"כן... היום יש צילומים לספר השנה." היא לחשה לי בהתרגשות קלה, לפני שחזרה להביט פנימה. "אגב, אפשר את המספר שלך... אבא לא נותן-"

"לא נותן?" החמצתי פניי בחוסר אמון, בוהה בה בתמיהה מוחלטת. "למה?"

"הו, הוא אומר שאת השפעה רעה..."

"השפעה רעה?!" ציחקקתי בחוסר שליטה.

"הוא אומר שיש בי מרדנות גדולה ואם אני אתחיל לדבר איתך, המרדנות הזאת רק תגדל יותר..." היא משכה בכתפיה, כאילו שכל מה שהיא אמרה נשמע הגיוני לגמרי. "בכל מקרה, אשמח למספר שלך..."

הנהנתי בראשי, לפני שחייגתי למספר שהיא נתנה לי והתקשרתי אליה, היא שלפה את המכשיר והקלידה בתוכו, לפני שחזרה לחייך אליי בחיוכה הרחב.

"את..."

"מממ...?" היא החזירה בשאלה, מסדרת את הילקוט על גבה.

"את עוד כועסת עליי-"

"על מה?" היא התפרצה בספקנות.

"על שעזבתי..." עוד לפני שסיימתי, היא עטפה זרועותיה סביב מותניי, מחבקת אותי בחוזקה.

ההבטחה | ספר 1Where stories live. Discover now