תאיר
הוא לא בא...
כמעט שבוע וחצי עבר מאז שהתעוררתי והוא עדיין לא בא. תהיתי במהלך הימים הארוכים האלו למה, מדוע הוא לא בא אליי, או האם קרה לו משהו, האם האנשים האלו עשו לו משהו, למה הוא לא בא, למה הוא לא התקשר, או אפילו שאל עליי, אפילו לא לאבא שלי.
הסטתי מבטי לצד, פוגשת במבטו הישיר של אבי שישב לידי מהבוקר ואפילו לא זז לפיפי, נדמה אף היה לי שהוא פשוט נתקע כאן, למרות שכבר הסברתי לו מלא פעמים הכל בסדר, אבל לא, הוא לא עזב. ניסיתי לשכנע את עצמי שבשלב מסוים הוא יוותר, אך ידעתי שזה לא יקרה, כאשר ניסיתי לחייך אליו, אך הוא לא החזיר לי חיוכו, אלא רק החמיר את פניו ושילב ידיו בחומץ.
השפלתי מבטי בדאגה, מקללת את עצמי, על זה שסיפרתי לו, הרי מהרגע שסיפרתי לו על החלום ההוא, הוא לא זז מטר ממני, ידיו משולבות, פניו חמורות ומבטו מעורער, כאילו שמשהו יכול היה לקרות בכל רגע וכן, תהיתי לעצמי, אם עשיתי את הדבר הנכון בכך שסיפרתי לו מלכתחילה, לא רק שהרסתי לו את המצב רוח, אלא גם מסתבר שהחלום שלי אומר משהו, משהו, אגב, שלא היה טוב בכלל.
סבתא שלי סיפר לי פעם שחלומות לרוב באים ללמד אותנו, בין אם זה הפחדים הכי עמוקים שלו ובין אם זה לחשוף את אשר נסתר מעינינו וכן, כאשר סיפרתי לו, הוא אמר לי שאם חולמים על מישהו קרוב, כמו שחלמתי על אמי, בבגדיו המלוכלכים, הדבר מסמל על מוות, כמובן, שניסיתי להסביר לו שהחלום בודאי קשור לעובדה שכמעט מתתי, משהו שרק עיצבן אותו יותר.
השם ישמור...
"למה את לא אוכלת?" הוא שאל בקרירות.
"אני לא רעבה..." השבתי בעייפות, כאשר ניסיתי להתרומם בפעם המאה ושוב הוא עצר ממני מלזוז. "באבא, באימא, אני לא יכולה כבר..." פלטתי בחומץ. "אתה מעייף אותי, כאילו... אני לא יכולה כבר-"
"את צריכה לנוח-"
"כבר שבוע... יותר שאני נחה, באבא..." התרוממתי, למרות מחאותיו, מתיישבת במקומי, כנגד הדקירה הישירה בבטני, לפני שנשמתי לעומק והתיישבתי בנוחות. "אני בסדר, באבא... אוקי... אני סבבה-"
"את לא!" הוא החזיר לי בשפה שלנו בעצבים, לפני שנאנח לעצמו והתיישב אחורה על הכיסא לצד המיטה. "תקשיבי, ג'אנום, אני לא יודע אפילו איך... איך אני אמור להתנצל-"
"על מה?" התפרצתי בספק.
"על זה שרק הצעתי לך להינשא לחרא הזה." הוא פלט, כאשר חזרתי להביט בו בהפתעה, אך הוא התעלם ממני והמשיך. "אני העברתי את כל הכסף לאבא שלו, כך שאני לא חייב לו כלום ואת, את לא תינשאי לו..."
נשענתי אחורה כנגד הכריות שהוא סידר קודם לכן, מאחורי גבי, לפני שלקחתי נשימה עמוקה ורועדת ובהיתי בו בחוסר אמון. אלוהים, לא ידעתי מה הייתי אמורה לומר ברגע זה, הרי בעצמי לא רציתי להינשא לו, כן, כאילו זה היה הרצון שלי, לא?
YOU ARE READING
ההבטחה | ספר 1
Romanceספר ראשון בסדרת "ההבטחות" הכל שקט ורגיל בחייה הפשוטים של תאיר, עד שאביה, כמובן, מודיע לה בשמחתו הרבה שהוא מצא לה שידוך ולא רק זה אלא שהוא בא במיוחד בשבילה ממדינה זרה. אבל לא הכל כפי שהוא נראה באמת, במיוחד כאשר היא פוגשת את האיש עצמו ונחשפת לאופי הלא...
