שמעון
הדבר האחרון שרציתי לעשות ברגע זה, היה לשבת ולהקשיב לקוזאק. במיוחד, כאשר הוא פרץ לתוך משרדי מבלי לדפוק אפילו על הדלת, עוצר אל מול שולחן העבודה שלי. שערו פרוע ומרושל, פניו סמוקות ותחת עיניו צבעו שני כתמים כהים, כאילו שהוא לא ישן מזה חודש שלם.
"אני מצטערת, מר-"
"זה בסדר, מרים." נדתי בראשי לאישה המבוגרת, שעמדה בפתח המשרד והעבירה מבטה המודאג ביני לבין האיש ובחזרה, בולעת רוק, כאילו שהיא רצתה לומר לי משהו, אך עצרה מעצמה. "את יכולה ללכת..." היא הנידה ראשה לחיובי, לפני שיצאה וטרקה אחריה את הדלת.
"מה עשית, סימון?" החזיר האיש בזעם, בוהה בי מלמעלה.
"מה עשיתי?"
"אל תשחק איתי, סוֹקָה!" עצמתי את עיניי למשמע הקללה, נושם לעומק. "מה עשית עם המטען שלי-"
"המטען שלי, אתה מתכוון." החזרתי לו בלחש, חוזר להביט לעומק עיניו החומות. "בכל מקרה, שב, בבקשה." סימנתי לו לשבת על אחד הכיסאות אל מול השולחן שלי, מנסה לשמור על הרגלי נימוסיי, בכל זאת, הוא היה מבוגר והיה עליי לכבד זאת.
"זה היה המטען שלי, סימון ולא שלך, קווקזי מסריח! מה עשית איתו-"
קולו נקטע למשמע האגרוף ששלחתי בשולחן, בוהה בו בזעף ובדממה. האיש השתתק, ממתין לדבריי, כאילו שהיה זה הדבר האחרון שעמד הוא לשמוע לפני הסוף שלו, במיוחד לאור המבט הרצחני שהבאתי לו ולא הסתרתי זאת, הרי, הוא ידע מה יכולתי לעשות איתו ולא התביישתי בכך.
"שב, בבקשה." אמרתי והוא ישב, מושך בקולר העניבה שלו, לפני שהניח ידיו על ידיות הכיסא, בוהה לעומק עיניי מבלי למצמץ אפילו. "אתה חושב שאני לא יודע מה קורה מתחת לאף שלי, קוזאק... תאמין לי, אני יודע בדיוק מה אתה עושה, איך אתה עושה את זה וכמה אתה לוקח מזה-"
"ממתי?" חייכתי למשמע הרטט המפוחד בקולו.
"כמעט מההתחלה..." בלעתי רוק, מלקק שפתיי כנגד המחשבה. "קשה להסתיר דברים ממני, אתה יודע... בסוף אני תמיד מגלה הכל..." נאנחתי, מסדר ישיבתי על הכיסא ונשען קדימה על השולחן עם מרפקיי. "ולא ממש מוצא חן בעיניי, שאתה מעביר את החרא שלך דרך הסחורה הנקיה שלי... אני לא מתעסק עם החרא הזה ואני לא רוצה שאנשים יחשבו שגם אני עושה אותו".
"אז למה נתת לי להעביר?"
"רציתי לראות כמה זמן תשמור על זה ממני וחוץ מזה, רציתי להבין מה הכמות שאתה מרוויח ממנו וכמה אני יכול להרוויח ממך..." משכתי בכתפיי בפשטות. "אבל אתה יודע מה, אני פשוט שיניתי את דעתי לגבי העניין ואני לא רוצה שתביא את החרא הזה לפה, לא עכשיו ולא בעתיד-"
"פאק, אתה יודע כמה אנשים משלמים על זה-"
"האמת שאני כן יודע." החזרתי בפשטות, מוסיף בחוסר עניין. "והאמת היא שזה מעניין לי את הזין-"
YOU ARE READING
ההבטחה | ספר 1
Romanceספר ראשון בסדרת "ההבטחות" הכל שקט ורגיל בחייה הפשוטים של תאיר, עד שאביה, כמובן, מודיע לה בשמחתו הרבה שהוא מצא לה שידוך ולא רק זה אלא שהוא בא במיוחד בשבילה ממדינה זרה. אבל לא הכל כפי שהוא נראה באמת, במיוחד כאשר היא פוגשת את האיש עצמו ונחשפת לאופי הלא...
