זיכרונות משם.

מבצע צוק איתן.

נזכרתי פתאום בריב מהגן.

אני הייתי זינה הלוחמת, כמו הגיבורה שלי באותם הימים, ואני החלטתי שהוא הרשע. אני לא זוכרת בדיוק מה הלך שם, אבל היו מכות. נהנתי בהתחלה. לאט לאט זה התחיל כבר לעצבן אותי, כי רציתי לעבור למשהו אחר. אבל הוא לא נתן לי להפסיק, הוא המשיך להתגרות בי. ניסיתי להפסיק להרביץ ורק לחסום מכות ולהגן על עצמי, אבל הוא סימן את זה בתור חולשה. הוא דחף אותי והפה שלי התנגש במוט ברזל של מתקן. ירדו מהחניכיים שלי דם.

משום מה המקרה הזה הוא כמו משל שלי לחיים, עם לקח גדול מאוד בסוף. ברגע שהפכת לצד פעיל בקרב שבו היריב לא מפסיק להחזיר אש, חייבים להתקיף אותו. זה יכול להיות קשה כשהוא נפגע, אבל אם תפסיק לתקוף ורק תנסה לחסום אותו, אתה עוד עלול לחטוף כהוגן.

אני לא שמאלנית ואני לא ימנית, אני גם לא באמצע. אני אדישה למצב כמעט. ובכל זאת, המשל הזה, הזכיר לי את מבצע צוק איתן.