זיכרונות משם.

חודש.

חודש וקצת עבר מתחילת הלימודים. זה לא היה כל כך נורא.

אני כן מרגישה טיפה אבודה בתוך כיתה של גאונים, אני כן נכשלתי בפיזיקה. אבל בכל זאת... אני די בסדר.

התיק כן הרשים אותם. אני גאה בעצמי. אנשים כאן מחבבים אותי, אולי בגלל שסוף סוף התגברתי על הביישנות שלי ואני כן מדברת עם אנשים. היה יום אחד שמרוב עייפות הייתי כל כך מסטולה שאפילו פלירטטתי עם מישהו. אני חייבת להתחיל לישון בלילה.

המורים בסדר, חוץ מהמורה להיסטוריה. על השיעור הראשון הוא זלזל בי, רק בגלל שציירתי. הוא לא היה יכול לדעת שהמקצוע הכי אהוב עליי זה היסטוריה, אני מעולה בהיסטוריה, לעזאזל, בכל מבחן בהיסטוריה אני מקבלת מאה. זה שאתה מורה לא אומר שאתה יכול לפסול תלמיד על השנייה הראשונה.

בשיעור האחרון השתתפתי בכמה דקות האחרונות של השיעור ושאלתי אותו שאלה (די חכמה, האמת) על האינקוויזיציה. אחר כך ראיתי שהוא כתב לי במשוב שהצטיינתי השיעור הזה. אמא שלי אמרה שהנה, הוא מבין שהוא טעה בי. אז למה זה גורם לי רק יותר לרתוח עליו?

יש לי חברים די טובים כאן. אחת מהם אפילו באותם פאנדומים כמוני, אוהבת את אותם הדברים והספרים. אני נמצאת בחבורה של "המאגניבים" שכל הפסקה גדולה מתאספת בדשא ומדברת על עניינים ברומו של עולם, כגון ספרים, גיבורי על, קליפים, מוזיקאים ודברים שלאף אחד לא ממש אכפת לגביהם.

אבל עדיין, בלי שום ספק...

...אני רוצה לחזור.

******

סיימתי לכתוב כאן. עכשיו אני תוהה אם אני אשאיר את זה כאן או אמחק.

המף. שיהיה.