לא משנה כמה אני ארגיש בודדה, אני אף פעם לא אהיה באמת בודדה. אני אהיה בודדה באמת אם אנשים לא ידברו איתי, אבל אנשים מדברים איתי כל הזמן. אז למה אני מרגישה בודדה?
אני מרגישה בודדה כי מישהו עבר לידי בלי להתייחס אליי.
אני מרגישה בודדה כי אני נמצאת בסיטואציה שבה אף אחד לא יכול להבין אותי.
אני מרגישה בודדה כי אני פונה למישהו ואני צריכה לחזור על דבריי כמה פעמים כדי שהוא יקשיב.
אני מרגישה בודדה כי אני מרגישה שאני יכולה להצטרף לשיחה מעניינת של הבנים. אבל אני לא יכולה, כי אני בת.
בסך הכל, הכל זה עניין של תשומת לב. אתם יכולים לרכל על אנשים שחולים על תשומת לב, לצחוק עליהם, לרחם עליהם. אבל זה קשה יותר ממה שאתם חושבים. אני, אנחנו, צריכים להילחם בשביל שנרגיש טוב עם עצמינו. הנה, לא שכחו אותו. אנחנו חשובים, גם אם רק לרגע.
אז אם לא רוצים שמישהו שלידכם יהיה בודד, פשוט דברו איתו. התייחסו אליו. שבו לידו. יש סיכוי שהוא משלנו.
* * * * * * *
"תפסיקי להציק לי כבר", הוא רטן והתיישב במקום שלו. הפנים שלי קפאו, והנהנתי בשקט. אני רציתי להרוג אותו, אבל שמרתי את הרגש הקטן הזה בצד. אי אפשר להתחבר עם אנשים אם אתה מציק להם. ואני בן אדם שיש לו כל כך הרבה לספר... בגלל זה אני מדברת לעצמי. אני בן אדם שקול, אני מסוגלת להציג לעצמי את הבעיות של עצמי ולהסתכל עליהם מנקודת מבט ניטרלית, ולפתור אותם בצורה ניטרלית. הבעיה שזה עושה אותי משוגעת. זה אכן לא בריא לשמור דברים בבטן. אולי זה הדבר שהוליד את איימי, ולא רגשות נחיתות. אולי שניהם ביחד.
וזה עושה אותי בודדה.
YOU ARE READING
זיכרונות משם.
Krótkie Opowiadaniaזכרונות משם, כי הם לא נעלמו לגמרי. צריך מישהו שיישמע אותם. "אנשים המציאו את הספרים כדי להקל על הזיכרון. ומה שכתוב בספרים הוא מה שרצו לשמור." ~ ז'ורז' דיאמל
