זיכרונות משם.

לצייר.

אני אוהבת לצייר.

התחלתי לצייר כי חשבתי שזה יעזור לי להוציא עצבים, אבל זה לא עזר. המשכתי כי הייתי משועממת, ותראו איפה אני היום.

מציירת כל הזמן בנים עם קוביות בבטן שזוכים לשם התואר "בישים".

"תראן איזה בישי חמוד ציירתי!"

ואז הן צווחות "הו גודדדד זה בעלי לעתיד!"

פתטי. כולנו פתטיות.

לא משנה מה, אני כמו כל הבנות. בניםבניםבניםבנים. רק שמה, אני לא רודפת אחרי בנים באופן אובססיבי. טוב, אני כן, אבל רק לאחד. ואני גם לא רודפת, אני אובססיבית מהמקום שלי.

הייתי רוצה לצייר מדהים, כמו הגודס האלה מהדיווינארט. אבל אני עצלנית שלא משקיעה, אז פשוט חבל על הרצון.

אני תמיד אהיה סתם הזאתי שמציירת בנים בלי חולצה. בנות אני כבר לא מציירת, כי הילד ההוא תמיד יכול לצוץ מאיזשהו מקום ולהסביר לי למה אני לא מציירת חזה טוב. כי הוא בן ומומחה לחזה של בנות ואני בת שלא מבינה בזה כלום. בטח.

נתתי לו פעם להדגים לי איך הוא מתכוון שזה אמור להיראות. טוב, אחרי שראיתי את התוצאה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. הציור נראה כאילו הוא שתה אלכוהול וצפה בפורנו כל הלילה. זה היה מחריד, אבל מצחיק באותו הזמן.

אין ספק שהציור שלו השפיע עליי. אני מעדיפה להמנע מלצייר בנות.

....

הלוואי שהייתי יודעת להשקיע בדבר אחד.