"אם תקחי צעד אחד לא נכון אני אדאג שזה יתנקם בך" הוא מאיים שניה לפני שאנחנו יוצאים מהמטוס.
הוא כורך זרוע אחת סביב מותני ומהדק אותי אליו "תחייכי" הוא פוקד עלי ואני משפילה את ראשי.
הוא מוביל אותי במורד המדרגות של המטוס ולעיניי נגלים שמונה אנשים.
בחורה אחת ו7 בנים.
הראשון שניגש אל הבלונדיני הוא הברונטי עם העיניים הכחולות..הוא מושך אותו לחיבוק גברי ואני עומדת לידם בשקט בראש מושפל משחקת באצבעות "היי לך" אני נרתעת אחורה,אני רואה שזאת הבחורה אז אני מהנהנת הנהון קטן ומחזירה להשפיל את המבט "מה השם שלך דארלינג?" היא שואלת מנסה לגעת בי אבל אני מתכווצת.
אף פעם לא הייתי טובה בלתקשר עם אנשים,היא מורידה את ידה ולא לוחצת עלי "סימון" אני לוחשת "זה בסדר,אני יכולה להבין" הרמתי את ראשי בזהירות רואה שהמבט שלה מהול ברחמים "אני יודעת שהוא קשוח אבל אני מבטיחה שאהיה בסדר" כן בטח.
"גם אני בהתחלה יצאתי עם ליאם,הבחור עם העיניים והשיער החום כנגד רצוני" חיפשתי בעיניי את הגבר שעליו דיברה ומיד אחרי שעיתרתי אותו עיני חזרו אל פניה "זה בסדר,את תלמדי להכיר אותו ואתם בסוף תסתדרו" הוא לחצה את ידי בחום ואני שחררתי את ידי מהאחיזה שלה,מסרבת לקבל את המציאות החדשה "אני אף פעם לא אוהב את הרוצח הזה" אני אומרת בשקט,זועמת על ההשערה הדמיונית שלה.
"אני מצטערת שזה יצא ככה,אבל אני פה בשבילך ואת מוזמנת תמיד להרים אלי טלפון" היא קוברת בידי כרטיס.
אני קוברת את הנייר הקטן בכיס הג'ינס שלי לא מאמינה שאשתמש בו..
"מי זאת?" קול צרוד פונה אלי וקוטע את השיחה שלי עם מי שזאת לא תהיה "סימון" הוא עונה בחיוך אל הבנים "דרך אגב,אני פרלה" היא מחייכת ואני מהנהנת אליה ללא שום חיוך
הנער הבלונדיני כורך את זרועו סביב מותני ומסנן אלי באוזן "תהי נחמדה" וזה למה לא מגיע לו שאני אקרא לו בשם שלו. טיפש.
"תכירי את הארי" הוא מצביע על המתולתל "לואי" מצביע על הברונטי עם העיניים הכחולות "ליאם" החבר של פרלה "וזאין" הוא מסביע על השיער השחרחר
"זאת סימון" הוא לוחץ על המותן שלי ואני מהנהנת הנהון קטנטן ומשפילה את מבטי.
"היא עיפה מהטיסה כנראה" הוא ממלמל לעברם ואני בטוחה שהוא מגלגל עיניים מאחורי "נדבר חברה" הוא מוביל אותי אל גיפ שחור ומרים אותי למושבים האחוריים-נכנס אחרי.
כשהוא סוגר את הדלת הוא מוודא שאני עדין שם וסוגר את המחיצה ביננו לבין הנהג.
עכשיו אף אחד לא יכול לשמוע אותנו בערך ובטח לט לראות אותנו.
רק אם אני אצעק ישמעו קול עמום.
זיהיתי את כל החרא הזה מהמוסך של אבא...מה שפעם היה הבית שלי..
"סימון" היד שלו לוחצת על הברך שלי והוא נראה כועס.
אני מרימה אליו מבט "למה את אם פעם לא מקשיבה?" הוא אומר בזעם וחושק לעברי שיניים-אוף,אני כל כך שונאת אותו.
נשבעת.
"סליחה" אני ממלמלת בראש מושפל , לא רוצה לפגוש במבטו של האדיוט
"תצאי מההתנהגות המזויינת הזאת. אני לא אדם חרא אז פשוט תנסי להכיר אותי"זה נשמע כל כך חסר רגש שזה גורם לי לפלוט צקחוק חסר הומור ומריר.
"זה אמור להביע משהו?" הוא מרים אלי גבה והטון שלו מסוכן "לא" אני נאנחת משלבת את ידי על חזי ומסתכלת על הנוף מחוץ לחלון
"כשנגיע לדירה את תקבלי את העונש שלך" אני בולעת רוק ונועצת את ציפורני בזרועותי באגרסביות.
"צאי" הלב שלי הולם בחזי כמו מטורף.. לא רציתי להיות פה ובטח שלא איתו. "את רק מחמירה את העונש שלך בייב. עדיף שתקשיבי לי וככה את לא תצתרכי להענש בכלל " אני יוצאת ולא מקבלת את היד שלו לעזרה
הוא מצמיד אותי אליו בכל זאת ומוביל אותי אל ה..ממש דירה אדוני.
חתיכת חרא קטן!זה פריקינג ארמון מזורגג!יש חצר מסביב אפילו!
אנחנו נכנסים ומיד שני כלבים מתקיפים את הבלונדיני. הוא מגחך אליהם ומלטף אותם "נסי" הוא מציע ואני מנידה בראשי מסתובבת בעצב ונכנסת לאן שזה לא אהיה.
ממש לא באלי להתידד עם כלבים או עם אנשים. כמו תמיד. ידעתי שהמוטו הזה "אני שונאת אנשים" בסוף יקבל כפל משמעויות.אני פאקינג היפוכונדרית!
הוא נכנס אחרי לבית תופס בידי ומסובב אותי אליו. אחרי שאני לא מרימה את פני הוא תופס את סנטרי "תחכי לי בחדר שלי" הוא זורק את פני ומלקק את שפתיו כשהמבט שלו עוצר על שפתי..איכס."תלכי במסדרון זה החדר הרביעי מימינך" רביעי? למה הוא צריך כל כך הרבה חדרים בכלל?
השתחררתי מהאחיזה שלו בעצב והלכתי אל החד לפי ההוראות שלו.
הוא הגיע כמה דקות אחרי והתיישב על המיטה בזמן שאני סרקתי את החדר בחטף.
"תורידי את המכנס" מה? "לא" אני מנידה בראשי בבהלה . הוא תופס את זרועי ומושך אותי אליו..אני נאבקת בו מושכת את עצמי אבל הוא בסוף תופס אותי ומפיל אותי עליו. הברכיים שלו פוגשות בבטן שלי,זרוע אחת נכרכת סביב מותניי ומשתקת אותי וביד השניה הוא מוריד ממני את הג'ינס..
"בבקשה לא"אני ממלמלת "תשתקי לפני שגם התחתונים ימצאו את מקומם ליד המכנס שלך" אני שונאת אותך! אוף!!! "כדי לך לספור את 20 הפליקים הבאים בקול או שזה פשוט יוכפל" בלעתי את רוקי. פאו! הוא קורא לזה פליק? זה פאקינג כואב!! "אחד" אני סופרת בקול רועד פאו! "שתיים" אני מתחילה לבכות פאו! "שלוש" אני אומרת ביאוש פאו!"ארבע" אני מחזיקה את ידי בחוזקה כדי לנסות לעצור את הרעד.
הפרקים לא משוכתבים אז יש מצב שאהיו שגיאות.
YOU ARE READING
TAKEN(Niall Horan fanfic )~hebrew~
Fanficהחברות של סימון מחליטות להיות כמו כל הבחורות בנות ה19 שהולכות ללמוד בקולג' הן גוררות את סימון אל מסיבה,שם היא נתקלת בשיער הבלונדיני בפעם החמישית בזמן האחרון וכבר אז מבינה שמשהו לא טוב מתבשל שם. באותו הערב היא נחטפת והם טסים את כל הדרך ללונדון. מאותו...
