"סימון" קול צרוד העיר אותי ומיד זינקתי מהמיטה..הבעיה היא..שלא יכלתי ללכת..נפלתי כמעט על התחת אבל הסתובבתי בזמן וקיבלתי מכה במותן "תתרחק" עכשיו? כבר לא עניין אותי שו דבר..הייתי ארסית ורעדתי מכעס
"אני מצטער בייבי א.." קטעתי אותו בחוצפה "שאלת למה אני לא אוהבת אותך? הינה התשובה..ואתה יודע מה? אני שונאת אותך!אני מתעבת אותך כל כך ואני מקווה שאתה ואמא שלי תכנסו לגיהנום ותסבלו אחרי כל מה שעשיתם לי" הוא קילל "אני כעסתי סימון,אני מצטער" אני מגחכת "עכשיו אני מבינה למה כל כך כעסת אתמול..שני המילים האלה פשוט לא משנות שום דבר" ירקתי בארסיות "אני שונאת אותך יותר מכל דבר בעולם הזה " ירקתי בגועל ונמנעתי מלהתקרב אליו "רק תקשי.."קטעתי אותו "לא רוצה" יצאתי טורקת את הדלת נכנסת לאמבטיה הראשית ונועלת את עצמי בתוכה..מרגישה בטוחה קצת..הדפיקות בדלת העלימו את כל הביטחון שהרגשתי לרגע "סימון תפתחי לי מיד" הקול שלו היה דואג "לך מפה" הדבר הבא ששמעתי היה 'בום' חזק בדלת "תפתחי.לי.את.הדלת.מיד" הוא לא היה סבלני יותר "ומה תעשה לי אם לא?תאנוס אותי?תכה אותי.תרצח אותי?בסדר,לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו" הדיאלוג ביננו נגמר ושום רעש לא נשמע עוד
ישבתי שם בוכה את החיים שלי..הייתי כל כך עצובה שכבר לא שמתי לב ששכבתי על הרצפה מכורבלת ורועדת בטירוף.
"אמ..גברתי?" היו דפיקות בדלת "אני צריכה להתקלח" אחת הבנות פנו אלי ואני הצצתי מהמנעול מוודא שאף אחד לא מנסה להיכנס איתה..פתחתי חריץ קטן מוודא שבאמת אף אחד לא שם ואס הכנסתי אותה נועלת חזרה "אני אשב פה אני לא מציצה ואני לא מציקה..אני רק רוצה לשבת פה" התחננתי והיא הנהנה "אוקי"היא הסיטה את הוילון ואני התכרבלתי בפינה בעצב
"הי.." היא הססה מציצה מהאמבטיה "את צריכה חברה? את נראת מאוד..עצובה" הנדתי בראשי
"סאלי,סימון איתך?" התכווצתי בפחד
"כ..כן אדוני" היא עונה קמה מהאמבטיה ומתעטפת במגבת זמנית לפני שתחזור לאמבטיה "תפתחי לי" הוא פקד ואני הנדתי את ראשי בהסטריה
היא נשכה שפתיים "סימון לא רוצה" היא אומרת בכנות "בבקשה" הוא מתחנן ואני ממשיכה להניד את ראשי "מצטערת גברתי" ולפני שאני מצליחה לעצור אותה הדלת נפתחת ואני נגררת החוצה "אני כל כך מצטערת" סאלי מייבבת ואני מביטה בה באכזבה..לא לוקח הרבה זמן ואני מוצאת את עצמי במיטה שלו כשהוא יושב על המיטה ואני מכווצת על גבי משענת "סימון" הוא שולח יד ואני נרתעת שולחת מבט כועס "קדימה בייב" אני מהדקת את שפתי והוא מנסה שוב להגיע אלי "אל.פאקינג.תיגע.בי!" כבר לא מעניין אותי כלום..אני הסטרית בטירוף ואני לא מוכנה להקשיב לו "אני אוהב אותך,כעסתי..אני מצטער" אני רותחת מעצבים "אני לא צריכה את הצער המחורבן שלך. אני שונאת אותך" אני חורקת שיניים בעצבים
"סימון.." הוא מסתכל עלי בהתחננות..ופה? נכנעתי לכעס
"כשאני הסתכלתי עליך ככה,התחננתי בפינך וביקשתי מימך אתה לא התייחסת אלי והשגת את כל מה שרצית-יש לך יתרון עלי,אתה חזק,אתה פושע ואתה לא מפחד לעשות שום דבר כי לא אהיו לך רגשות אשם" אני מתייפחת "מאז שבאתי לפה אני סופגת את כלהחרא שלך,אני בוכה בלי סוף,אני דיכאונית,אני לא רוצה לדבר עם אף אחד ואני לא רוצה לאכול,אני לא רוצה שום דבר חוץ משקט..לקחת את הכל! את השמחה שנשארה בי,את הבתולין שלי,את הנשיקה הראשונה שלי,את הכבוד שלי,הכל!" אני צורחת עליו "אני שונאת אותך ואני מקווה ומישהו יגרום לך לסבול כמו שגרמת לי לסבול" דמעות שוטפות את פני ופניו מושפלות למטה
"אל תדאגי בעניין הזה" הוא מושך באף אבל מסרב להרים את פניו כדי שאולי-בטעות אראה שהוא בוכה
"הרגע החלום שלך התגשם" הוא קם מהמיטה ויצא-טורק את הדלת.
תקראו את אמון
אולי אני אעלה היום פרק..
תזמינו חברים
ותתפללו בשבילי לרפואה שלמה כי אני ממש מאושפזת בבית אני פשוט מרגישה נורא..חוץ מזה....וואו...3000 קוראות ששחכתי לציין.. ריגשתן..באמא.. :[
דבר אחד אחרון וחשוב - כנסו לקרוא את "8.0.1.7" כי זה ממש חשוב לי
ותכנסו לקרוא תוואן שוטים שלי סתם כי אתן אוהבות אותי :>
YOU ARE READING
TAKEN(Niall Horan fanfic )~hebrew~
Fanfictionהחברות של סימון מחליטות להיות כמו כל הבחורות בנות ה19 שהולכות ללמוד בקולג' הן גוררות את סימון אל מסיבה,שם היא נתקלת בשיער הבלונדיני בפעם החמישית בזמן האחרון וכבר אז מבינה שמשהו לא טוב מתבשל שם. באותו הערב היא נחטפת והם טסים את כל הדרך ללונדון. מאותו...
