השפלתי את מבטי ממשיכה לשחק עם הגור הקטן ומתעלמת ממנו "לא כדאי שהם אהיו פה סימון,הם יכולים לעשות נזק" הלגלתי עיניים "זה לא נראה שהם עושים נזק" אני לא מרימה את מבטי ומגרדת את הגוף הקטנציק בעדינות
הוא נאנח "בסדר" התעלמתי מנוחכותו גם אחרי שהתיישב בפוך שליד הארון של הבגדים שנתן לי
"את רוצה להוציא אותם לטיול?" מה? "זאת אומרת..את תצטרכי לצאת עם שומרים כדי שלא תברחי אבל.." ידעתי שזה יותר מידי טוב בשביל להיות נכון "לא,אני אשאר פה" אני ממלמלת ממשיכה להשתעשע עם החמוד הקטנצ'יק,האב קם גם וליקק אותי ,נתתי לו נשיקה על הפרווה החומה שלו והתחלתי להשתעשע גם איתו
"את אוהבת אותם?" הוא שואל "כן" אני עונה בכנות "לקטן קוראים לויד לגדול טוטו ולגדולה פה קוראים גינס" הנהנתי מלטפת את הפרווה שלהם "אם את רוצה לקלח אותם יש להם מקלחת משלהם" כמה כסף יש לו? זאת אומרת..כמה כסף אתה יכול להרוויח כבר מלהרוג אנשים? אלוהים ישמור.
"אני באמת מצטער" הרמתי את הקטן נשקתי אותו "אמרת את זה כבר" אני צופה בכלבלב מסתובב סביב עצמו מנסה לתפוס את זנבו "את מוכנה להסתכל עלי?" אני מוציאה אוויר ומרימה אליו מבט "מה אני יכול לעשות בשבילך?אני אקח אותך לכל מקום שתרצי ללכת אליו,אני יעשה כל דבר"הרמתי אליו את מבטי-שנינו ידענו למה "את יודעת שאני לא יכול.." גירדתי נקודה מתחת לסנטר של הכלבלב והוא עצם עיניים ונתן לי ללטף אותו
"אני יודע שתמיד רצית לבקר בפריז" הנדתי בראשי-זה היה נכון אבל זה היה פעם..עכשיו לא ממש רציתי לצאת החוצה כי ידעתי שזה אף פעם לא באמת חופש אמיתי.. "קדימה,אני יודע שאת רוצה" הכלבלב נרדם בין ידי "אני באמת מעדיפה שלא" מלמלתי "רק תנסי" הקול שלו התחנן "אני לא יודעת נייל..אני לא רוצה" אמרתי ביאוש "בואי ננסה ונראה..מקובל עליך?" בלעתי את רוקי יוודעת שאין טעם להתווכח איתו "בסדר" מלמלתי ללא שוב מצב רוח "אני אלך לארגן את זה ואני אשלח גם כמה בנות שיארגנו לך תיק לכמה ימים" הנהנתי "נתראה" הוא מנשק את קודקוד ראשי
המשרתות נכנסות ומתחילות לארגן בגדים "לכמה זמן אתן אורזות?" אני שואלת "לא אל תשימו רק שמלות,תשימו לי מכנסיים" אני ממלמלת בהתחננות..כל המכנסיים שהיו לי היו טייצים אבל עדין..העדפתי אותם על כלום..בסופו של דבר השתעממתי ונרדמתי
~8 שעות מאוחר יותר
"מ..מה?" הרגשתי שהגוף שלי באויר "תמשיכי לישון,אנחנו בדרך למטוס" מצמצתי והסתכלתי סביב-הייתי בידיו של נייל,הוא מחזיק אותי בצורה מגוננת "אתה יכול להוריד אותי" אני ממלמלת "את יחפה" מצמצתי פעמיים בפליאה והסתכלתי לכיוון גופי-הייתי לבושה בשימלה דקיקה ורגלי היו יחפות אחרי 5 דקות כבר היינו בתוך המטוס,ירדתי ממנו במהירות ונשכבתי על המיטה הנפתחת הימנית שהייתה פתוחה שמעתי אנחה "אנחנו הולכים לנחות בשדה התעופה שם ולא רחוק מאיתנו יש מלון..אנחנו נגיע לשם כנראה בלילה כי הטיסה לא ארוכה משהו" הוא מתיישב על המיטה השמאלית מולי "ביום אחרי נלך לטיול אם תרצי,נעשה מה שבאלך,ואם לא נספיק יש לנו עוד יום אחד לפני שנחזור" הנהנתי "וסימון?" המהמתי לעברו בחוסר רצון וכוח "בבקשה תנסי לחייך לפחות קצת כמו שאני מנסה" התכווצתי. מכל הדברים דווקא את הדבר הזה לא יכלתי לעשות יותר
הרגשתי שהחיים הם לא מתנה
שהמשפחה שלי לא ראויה להקרא משפחה
שהחברות שלי אפילו לא חברות אמתיות כי הן לא קראו בין השורה
אני מרגישה שגם מי שמכיר אותי-כמו פרלה,ליאם וכל החברים הטמבלים של נייל..גם להם לא אכפת מה קורא לי..לאף אחד לא אכפת...אלא אם..אלא אם אתה מת?
הוליפאק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!5000 קוראות!!!!!!!!!!!!!!!!שלי מתה :O
תקשיבו לי עכשיו , סמכו עלי שנבחרת הערפד אהיה סיפור יפה.
אז
כנסו
לקרוא!!!!!!!!!!! ותגיבו ותשתפו ובלה בלה ._. לולו אבלולו , אני עוד מעט מסיימת לכתוב ת'סיפור !!!!!
ואז ישאר לי רק להעלות את הפרקים :> איזה אושר גדול!! ואז אני יעשה את ה2/ שלוש עונות קצרות שתכננתי ללילטל בלאק דרס ובמקביל למבחרת הערפד (התמודדתי עם לחץ רב יותר אל תדאגו :) )יאלה עופו לקרוא והכי חשוב - ת.ה.נ.ו
אה ושתדעו שפרק הבא היא בורחת...האם היא תצליח? 0_0
YOU ARE READING
TAKEN(Niall Horan fanfic )~hebrew~
Fanficהחברות של סימון מחליטות להיות כמו כל הבחורות בנות ה19 שהולכות ללמוד בקולג' הן גוררות את סימון אל מסיבה,שם היא נתקלת בשיער הבלונדיני בפעם החמישית בזמן האחרון וכבר אז מבינה שמשהו לא טוב מתבשל שם. באותו הערב היא נחטפת והם טסים את כל הדרך ללונדון. מאותו...
