"אבל הוא לא.." פרלה קוטעת אותי "הוא כן..ותאמיני לי..הוא היה פה כמה חודשים לפני שהוא הביא אותך..הוא היה איתי וראיתי איך הוא מתייחס לסטוצים שלו..את ממש לא אחת מהן.
בגלל זה אנחנו פה ושאר הבנות בסלון..הן מתחלפות אבל אנחנו כנראה נהיה רצניות..עקרות בית,נשים.." דמעות מתאספות בעיניי "אבל אני לא רוצה להיות שום דבר שלו" אני מכסה את פני בידי
"אוף" היא משפשפת את ידה במצחה "ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לך" היא אומרת בעצב "תראי..אני מצטערת..הרגשתי שזה אהיה נכון להגיד לך את זה..שזה פייר בשבילך שתדעי.." היא באה ומלטפת את גבי בניחום
"בבקשה אל תגיבי ככה" היא מתחננת "אני יעזור לך אבל אל תהי כל כך עצובה..אם..אם תנסי להכיר אותו.." אני קוטעת אותה "אבל אני לא רוצה להכיר אותו,אני לא רוצה קשר איתו"אני אומרת בקול חלש ומיואש
"אני יודעת שהכל נראה עכשיו מפגר והכל..אבל הוא באמת בחור נחמד..ואני מבינה אותך כי גם ליאם היה מניאק אלים בהתחלה..אבל הוא הבין..אני בטוחה שאתם תהיו בסדר" הלב שלי מתכווץ
"אין אתם. זה אני אני והוא הוא" אני מכחישה אליו כל קשר והיא נאנחת..
אנחנו יושבות ככה עוד קצת לפני שהוא מופיע בפתח בעמידה המוכרת שלו הנתמכת במשקוף "אנחנו הולכים" הלב שלי פעם בחוזקה..לא רציתי לעזוב ולהיות איתו לבד.
אני קמה ומחבקת את פרלה..אחר כך אני עוברת לידו במהירות ויוצאת מהבית נעמד ליד הרכב..רגע.
אני באה לקחת צעד "אל תחשבי על זה " הקול שלו משתיק את המחשבות שלי ואני משפילה את ראשי..הוא פותח לי את הדלת של הרכב כהרגלו ואחרי שאני נכנסת הוא ממהר להכנס ולשבת לידי
"למה בכית?" מה? "לא בכיתי" אני אומרת מסתכלת על הנוף בחלון שלי.
הוא תופס את הסנטר שלי בעדינות ומנסה ליצור איתי קשר עין אבל אני מזיזה את ידו וממשיכה לבהות בנוף
"כמה זמן תמשיכי להתנהג ככה?אני לא זר כבר סימון..אני אוהב אותך.." אני קוטעת אותו "אתה לא,אל תגיד את זה שוב" מבפנים אני מתכווצת בגועל ,הוא פולט צחקוק "את יודעת כמה בנות היו רוצות להיות פה במקומך?" הוא אומר בטון לועג "אני לא הבנות האלה" אני אומרת בטון של גלגול עיניים
"אל תדברי כאילו אני מישהו שאת לא מכירה סימון. אנחנו כבר חודש ביחד!" רציתי לצחוק "כן..חודש..חודש שכל מה שאני בשבילך זה אוכל זיון יבש או לא קצת ריבים שאהיה מעניין אולי מכות כשאתה רוצה להוציא עצבים ו..שחכתי משהו?" כן..אבל אין לי כוח להמשיך לדבר איתו
"שמרי על הטון" אני פולטת צחקוק חסר הומור
"אין בעיה" אני אומרת בשנאה ולעג טהורים
הוא נאנח בקול
"למה את פשוט לא יכולה פאקינג לנסות? אני מראה נכונות ואת.." הוא מכה את ההגה ולסתו חשוקה ,אני בולעת את הרוק בבהלה
"סליחה" אני כל כך מפוחדת מהתפרצות הזעם
הוא מהדק את הלסת שלו "תחגרי" הוא מצווה בכעס ואני חוגרת במהירות וממשיכה להביט בנוף שעכשיו מתחלף..
אני לא אוהבת לדבר בחוסר כבוד
אבל לו זה מגיע
ואני לא מרגישה שום פאקינג רגשות אשם..מה לעשות?לפחות יש לי סיבה.
הארי נבחר בהצבעה :>
אה
וזה לכבוד ה1000 קוראות :D
הפרקים לא משוכתבים אז יש מצב שאהיו שגיאות.
YOU ARE READING
TAKEN(Niall Horan fanfic )~hebrew~
Fanficהחברות של סימון מחליטות להיות כמו כל הבחורות בנות ה19 שהולכות ללמוד בקולג' הן גוררות את סימון אל מסיבה,שם היא נתקלת בשיער הבלונדיני בפעם החמישית בזמן האחרון וכבר אז מבינה שמשהו לא טוב מתבשל שם. באותו הערב היא נחטפת והם טסים את כל הדרך ללונדון. מאותו...
