Just Friends

Chapter 1

//כללית//

"זהירות!" קול של נער נשמע ומיד אחר כך נשמעו צעקות בהלה של קבוצת נערים "היי! תיזהר!" נשמעו קולותיהם של הנערים הכעוסים. "ג'ון! תעצור ומיד!" נשמעו צעקותיו של המורה. "מצטער מר קים, אני לא יכול!" שחור השיער צעק בחזרה.

"הוכחת את הנקודה שלך ילד! תעצור!" נער בעל שיער בצבע מנטה רץ אחריו, דבר שממש לא התאים לו "אני לא מצליח! זה מהר מידי!" הנער השני השיב והתקדם לכיוון הלוקרים "קים טאהיונג! תעזור לי! אני לא יכול לעצור!" הנער צעק וטאהיונג שבדיוק סגר את הלוקר שלו הסתובב והביט בו בבהלה.

"זהירות!" טאהיונג צעק ואחז בידו של הצעיר שניסה לעצור ונתקע בלוקרים. "אווץ'" מלמל הצעיר וקם "קוק, למה אתה ממשיך לרוץ במסדרונות כשאתה יודע שאתה לא מצליח לעצור כי אתה רץ מהר מידי?" טאהיונג שאל וצחק בקול, אך שתק כשראה שהצעיר נפצע בפניו.

"קוקי, אתה מדמם" הוא אמר והושיט את ידו אל עבר לחיו של הצעיר. "לך לטפל בזה" הוא אמר בדאגה שלא ממש נראתה לעין "טוב זוג יונים, תמצאו חדר" הנער בעל שיער המנטה הגיע "היונג! אנחנו לא זוג! תפסיק עם זה!" טאהיונג אמר ושחור השיער הסמיק מעט, מעיף את ידו של טאהיונג ומשפיל את מבטו.

"יונגי היונג, אתה עדיין חייב לי בננה מילק" ג'ונגקוק אמר לפתע ויונגי נאנח "טוב, אני אקנה לך בננה מילק" הוא אמר וג'ונגקוק מלמל משהו לא מובן. "טאהיונג, אתה בא אליי היום בערב, נכון?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג הנהן, גורם לשני לחייך "יש!" ג'ונגקוק מלמל ויונגי שמע את זה וחייך גם הוא.

"א- אממ... טאהטאה?" נשמע קול של נערה וטאהיונג הסתובב מיד "מינה!" הוא קרא וחייך "א- אתה יכול להיפגש היום? רציתי שנצא ל- לדייט" היא אמרה בביישנות וטאהיונג חייך "ברור בייב, ברור שאני יכול" הוא אמר והיא חיבקה אותו, מצחקקת מעט וכשניתקה את החיבוק השניים התנשקו נשיקה עדינה שהפכה אגרסיבית יותר ויותר.

"א- ט- טאה?" ג'ונגקוק מלמל בשאלה והשני נאנח וניתק את הנשיקה מביט בו ולאחר מכן מסתובב אל החברה שלו. "אני אראה אותך אחר כך בייב" הוא אמר וג'ונגקוק חיכה אותו, אך כשטאהיונג הביט בו שוב מיד העמיד פנים שכלום לא קרה "אנחנו קבענו להיפגש היום, שכחת?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג נאנח "אבל מינה... ג'ונגקוק, אני מצטער, אני אצטרך לבטל הערב, ניפגש בפעם אחרת... אוקיי?" הוא שאל וג'ונגקוק מלמל "אוקיי" וטאהיונג חייך "יש תודה! אתה הכי טוב!" טאהיונג אמר ורץ כדי לתפוס את מינה, משאיר את ג'ונגקוק ויונגי מאחור.

"קוק, אתה בסדר?" יונגי הניח את ידו על כתיפו של הצעיר שהנהן ומיד לאחר מכן החליף את ההנהון והניד את ראשו לשלילה. "הוא קרא לי ג'ונגקוק... הוא אף פעם לא קורא לי ג'ונגקוק..." טאהיונג בחיים לא קורא לג'ונגקוק בשמו, אפילו לא כשהוא כועס... זה תמיד יהיה "קוק" או "קוקי" לפעמים "ג'ונגקוקי" אבל זה בחיים לא היה "ג'ונגקוק".

"אתה יודע היונג... בכל החיים שלי, כל מה שרציתי לעשות היה לגרום לטאהיונג לחייך כמו שהוא מחייך ברגעים שמינה לידו... כל מה שניסיתי לעשו היה לגרום לו להיות מאושר... פעם זה באמת היה ככה, אבל מאז שיש לו את מינה- אני כלום בשבילו..." ג'ונגקוק אמר ונשען על ידו שהונחה על הלוקרים ודמעות עמדו בעיניו.

"זה לא נכון... טאהיונג אוהב אותך!" יונגי אמר לשחור השיער "תפסיק עם זה! הוא לא שם עליי מאז שיש לו חברה! תגיד למורה קים שאני לא מרגיש טוב, אני לא נכנס לשיעורים היום" ג'ונגקוק אמר והלך לכיוון המגורים של הבנים, נכנס לחדרו ונועל אחריו.

שחור השיער חלץ את נעליו ונכנס למיטתו, מתחפר בשמיכתו בשקט. טאהיונג והוא היו החברים הכי טובים מאז שהוא זוכר את עצמו... הוא לא יודע אחרת חוץ מטאהיונג והחיוך המרובע שלו... אבל בזמן האחרון, ג'ונגקוק מביט בכל אדם אחר ורוצה להיות במקומו. הוא רוצה להיות זה שמסב לטאהיונג אושר. הוא רוצה להיות זה שגורם לטאהיונג לחייך.

אבל טאהיונג? בזמן האחרון לטאהיונג יש מאהבת חדשה, בת זוגו המקסימה- מינה. ג'ונגקוק ניסה לשנוא אותה בכל צורה אפשרית אבל הוא פשוט לא יכל... היא הייתה חכמה, יפה, מוכשרת וטובת לב. ואם זה לא מספיק, היא באמת אהבה את טאהיונג. ג'ונגקוק ניסה לשנוא אותה, אבל הוא לא הצליח... הוא קילל את עצמו ושנא את עצמו על כך.

הוא שנא את עצמו משתי סיבות.
הסיבה הראשונה הייתה שהוא פשוט לא יכל לשנוא את מינה. הסיבההשנייה הייתה שהוא שנא את עצמו על זה שהוא בכלל מנסה לשנוא דבר מדהים שכמוהה... ג'ונגקוק שמע את הטלפון שלו רוטט, אך הניח לזה- לא היו לו כוחות להתמודד עם אף אחד כרגע...

הוא כיבה את הטלפון ועצם את עיניו שהיו מלאות בדמעות, נרגע מעט כאשר השינה סחפה אותו כמו נוצה שעפה ברוח בקלילות. לא עברו חמש דקות וההוא כבר נרדם.

קריאה מהנה!