סליחה אם יש טעויות בפרק הזה (ספציפית בזה) כי אני ממש עייפה ואני לא מרוכזת...
//כללית//
"כן! ראיתם איך המורה התעצבן? הוא נהיה אדום כל כך כשסהון ענה לו" ג'ימין התלהב כל כך מהריב המטומטם שהיה למורה ולסהון בשיעור היסטוריה. זו הייתה הפסקת הצהריים עכשיו וכולם הלכו לקפיטריה.
"אבל דיי נו! איך אתם לא מתים עכשיו? הייתי בטוח שהוא הולך להרוג אתכם!" ג'ימין אמר שוב באותה התלהבות "שתוק כבר, גמד" יונגי אמר לג'ימין ששירבב את שפתיו והתיישב לידו. "למה אתה לא מתלהב מזה כמו ג'ימין?" סהון שאל את לוהאן שהתיישב על יריכיו.
"כי אני לא ילד בן שלוש" הוא אמר ונישק את שפתיו של סהון. "היי!" ג'ימין קרא ומיד לאחר מכן נגרר על ידי צחוקו של לוהאן וצחק גם הוא. "אני לא תינוק" הוא אמר והרגיש את ידו של יונגי על ראשו, מלטפת את שיערו ברכות.
"אתה לא תינוק אבל מתנהג כמו אחד" הוא אמר, מסתכן בכך שג'ימין לא ידבר איתו שוב רק בגלל ש"הוא צריך ללמוד מהטעויות שלו ומהמעשים שלו ולשאת בתוצאות" על פי ג'ימין. "היונג!" הוא צעק והוריד את ידו של יונגי מראשו, מסמיק מעט. "זה חמוד" יונגי מלמל בשקט.
"ג'ימיני, אתה יכול לבקש מטאהיונג להעביר לי את המלח בבקשה?" ג'ונגקוק אמר לפתע. "מה? ג'ונגקוק למה שלא תבקש ממנו או בעצם תיקח ממנו את זה?" ג'ימין שאל וטאהיונג קם לפתע, מניח את המלח ליד ג'ונגקוק והביט עמוק בעיניו בכעס.
"עד כדי כך? רציני? אתה ממש ילד קטן" הבוגר אמר והתיישב במקומו. "ג'ימין, אתה יכול למסור לג'ונגקוק שהוא קיבל את המלח שלו אז שיהיה בשקט עכשיו? תודה" טאהיונג אמר וגילגל את עיניו, מביט בצעיר עם מבט כועס אך מעט פגוע.
"ג'ימיני, תמסור לטאהיונג שמותר לי לדבר אם אני רוצה" ג'ונגקוק אמר "ג'ימין, אתה יכול למסור לג'ונגקוק שזה שמישהו לא רוצה שהוא ידבר, לא בהכרח אומר שזה נגדו?" טאהיונג אמר שוב. "ג'ימיני, תמסור לטאהיונג שאני לא מדבר עם הומופובים" ג'ונגקוק אמר ודפק על השולחן.
"ג'ימיני, תמסור לג'ונגקוק שזה שמישהו לא בעד שיהיה לו חבר, לא אומר שהוא הומופוב אלא אולי שזה פשוט מפריע לו כי הו-" טאהיונג ניסה לומר אבל ג'ימין השתיק אותו וקם, מביט בשניהם בכעס. "תהיו בשקט שניכם!" הוא צעק ושניהם הביטו בו בשקט.
"אתם רציניים? אתם באמת לא הולכים לדבר יותר לנצח?!" ג'ימין שאל בעצבים. טאהיונג וג'ונגקוק היו רבים לעיתים רחוקות מאוד. כשהם היו רבים, אם בכלל, זה היה על מי ינצח את מי והם תמיד היו פותרים את הריבים האלו בתוך כמה דקות.
הריבים האלו היו קורים פעם בכמה שנים והיו להם אולי חמישה כאלו. הם תמיד הסתדרו בניהם ותמכו אחד בשני בכל החלטה שהייתה להם. הם עברו ביחד ללמוד באותו המקום, רק כדי להישאר אחד ליד השני. הם היו אחד עם השני כל יום, כל היום.
השניים מכירים אחד את השני יותר טוב מכל אחד אחר בעולם. הם יודעים הכל אחד על השני ומספרים אחד לשני כל דבר, לא משנה כמה רע או מביך זה יכול להיות. הם תמיד שם אחד בשביל השני ותמיד הגנו ושמרו אחד על השני.
אז למה? למה עכשיו? למה על זה? למה הם רבים על אהבה? כן, הם היו החברים הכי טובים. אבל עכשיו? הם הבינו שזה השתנה... הם הבינו שהם לא יכולים להישאר "החברים הכי טובים" או לפחות לא רק החברים הכי טובים.
"אני לא רוצה לריב איתו, אבל שיבקש סליחה" ג'ונגקוק אמר וגילגל את עיניו. "על מה אני צריך לבקש סליחה בדיוק?! אני לא עשיתי כלום!" טאהיונג אמר וג'ונגקוק גיחך. "ברור... כי אתה קדוש וטהור כמו מריה! נכון?!" שחור השיער אמר וטאהיונג שתק.
לפני חמש שנים, ג'ונגקוק הבין לראשונה שהוא מאוהב בטאהיונג. בהתחלה הוא הכחיש את זה, אבל בסופו של דבר הוא קיבל את זה וסיפר לכולם שהוא נמשך לבנים. לעומתו, טאהיונג פשוט החליט להתעלם מהקראש שהיה לו על ג'ונגקוק והוא חשב שזה "עבר" ממזמן, אבל לאחרונה הוא גילה שזה לא והקראש שלו רק התחזק מאז.
הבנים סיימו לאכול ופינו את המגשים שלהם, הולכים לכיוון הלוקרים. "רק שתדע שזה לא בגלל שיש לי בעיה שאתה נמשך לבנים" טאהיונג אמר וג'ונגקוק נאנח. "אני לא הולך לדון בזה שוב, טאהיונג... פשוט תעזוב אותי בשקט, אוקיי?" שחור השיער אמר וטרק את הדלת של הלוקר.
"ואז מה? תעמיד פנים שוב שהכל בסדר?! ג'ונגקוק אנחנו לא יכולים לריב על זה לנצח!" טאהיונג אמר. הוא באמת שנא לריב עם הצעיר על הדברים האלו. "אם אני אעמיד פנים שהכל טוב, אנחנו לא נריב. עכשיו זוז, אני מאחר לשיעור" ג'ונגקוק ניסה להתקדם אבל טאהיונג אחז בכתפיו של הצעיר.
"אתה לא הולך מפה. לא עד שאנחנו מדברים" טאהיונג אמר וג׳ונגקוק נאנח. "על מה בדיוק?! היונג אתה יודע שאתה תנסה להסביר לי שזה לא מפריע לך שאני גיי ואז, גם אם נסדר את זה, אנחנו נריב על זה שוב מחדש, אז מה הטעם בלפתור את הריב הזה?" ג׳ונגקוק אמר וניסה ללכת אבל טאהיונג מנע ממנו לזוז.
"אתה תישאר פה ותקשיב לי וזה לא משנה לי שאתה חושב שמפריע לי שאתה יוצא עם בנים אחרים כי אתה גם בן, כי זה לא מפריע לי!" טאהיונג אמר והביט לעיניו של השני "אז אני אצא עם ההוא שאני אוהב, כי הרי... אין לך בעיה עם זה שהוא גבר" שחור השיער אמר והבעתו של טאהיונג השתנתה למזועזעת "לא! אתה לא יוצא עם אף אחד! מה לא ברור?!" טאהיונג אמר וניסה להחזיק את עצמו.
טאהיונג היה מספר לו את האמת בשמחה, אבל הוא פחד... הוא פחד שהצעיר ישנא אותו אפילו יותר. "למה מפריע לך שיהיה לי חבר?! מה הבעיה שלך לתת לי לאהוב את מי שאני רוצה?! למה אתה לא יכול להיות שמח בשבילי?!" ג׳ונגקוק שאל בכעס וטאהיונג השפיל את מבטו.
"כי לראות אותך שמח עם מישהו אחר מכאיב לי..." הוא מלמל וג׳ונגקוק נרגע מעט. "אבל... אבל למה שזה יכאיב לך?" הצעיר שאל בבילבול, לא מבין איך לעזאזל זה יכול לכאוב לו. הוא הביט בטאהיונג ששתק והרגיש את עיניו מתמאלות בדמעות. "היונג? למה שזה יכאב לך?" הוא שאל שוב ומיד אחר כך טאהיונג הרים את ראשו אליו בעיניים מלאות דמעות.
"כי אני פאקינג מאוהב בך! אידיוט!"
קריאה מהנה💞
=====
אוקיי אז כן, זה פרק אחרון.
אבללל יש אפילוג בדרך וגם העונה השנייה של מיי סטפברודר תעלה בקרוב(:
YOU ARE READING
Just Friends
Randomחוק מספר #1 בחיים אל תיפול בשביל החבר הכי טוב. [הושלם] ⚠אזהרות⚠ ¤לא להומופובים ¤מכיל אלכוהול, סיגריות וכל מיני... ¤מכיל תכנים מיניים (?) ¤מכיל דם ואלימות (גם בריונות) ¤מכיל (כנראה) אונס ודיכאון ¤הומור כושל ¤טמטום
