Just Friends

Chapter 9

//כללית//
"דוד לוהאן מתי דוד סהון מגיע?" ליאו שאל ולוהאן הביט בו "אני לא יודע... הוא לא עונה לי..." לוהאן אמר והתכופף על ברכיו בכדי להיות בגובהו של ליאו. "הוא יבוא ליום הולדת שלי, נכון?" הילד הקטן הביט בפניו של דודו בעצב. זה היה יום הולדתו החמישי של ליאו, הוא מכיר את סהון מאז שהוא נולד מכיוון שהוא ולוהאן תמיד היו ביחד.

"האמת... אני לא יודע איפה הו- סהון! אידיוט אני דאגתי לך! למה אתה לא עונה לטלפון?! אתה יודע איך נלחצתי?! אתה תמיד זמין ופתאום אתה לא עונה! הבהלת אותי!" לוהאן החל לומר וכשקלט את סהון בפתח הוא התרומם והתקדם לכיוונו של סהון, צועק עליו ומסביר עד כמה שהוא דאג ולבסוף מחבק אותו.

"ל- לוהאן..." סהון צחקק, מופתע מהחיבוק של לוהאן "סליחה... נגמרה לי הסוללה ולא יכולתי לענות" סהון אמר והחזיר ללוהאן חיבוק "אני מצטער" הוא אמר וניסה לנתק את החיבוק, אבל לוהאן לחש לו "עוד קצת" והידק את האחיזה "התגעגעתי אליך" הוא אמר וליאו שצפה בהם הצטרף לחיבוק, מחבק את רגליהם של השניים שהורידו כל אחד מהם יד, מחבקים אותו חזרה.

"הו צ׳אניול, באקהיון" לוהאן קרא כשהוא ראה את השניים נכנסים "הבאתם הכל? יש פה הכל? מה לגבי הסוכריות הצבעוניות?" הוא התקדם והסתכל על השקיות "תרגע קצת לוהאן" באקהיון צחקק "וכן, יש פה הכל, כולל את הסוכריות הצבעוניות" הוא אמר ונתן לשני את השקיות.

"דוד סהון" ליאו קרא ומשך מעט בחולצתו של סהון "אתה יכול לשחק איתי?" הוא שאל את הבוגר שעמד לידו. "הא? מה? כן בטח! אם... לוהאן לא צריך עזרה" סהון אמר, מוודא עם לוהאן שהוא מסתדר "קדימה, לכו לשחק" לוהאן ציחקק והשניים חייכו ועלו למעלה לחדר המשחקים של הצעיר, מוציאים משחק רנדומלי ומתיישבים על הרצפה כדי לשחק.

"ליאו!" סהון קרא "לא! זה שלי!" ליאו אמר "אבל בבקשה..." סהון התחנן "לא! אני מרכיב את זה אחרון!" ליאו אמר בעודו מחזיק את החתיכה האחרונה של הפאזל. "אז בוא נעשה את זה ביחד" סהון אמר וליאו חשב על זה "מממ... חשבתי על זה ו... אני מסכים" ליאו אמר ועיוות את פרצופו כחושב על הרעיון, מגרד בסנטרו כמו הגדולים.

"ו... סיימנו!" ליאו קרא ורץ בחדר, פורש את ידיו לצדדים, בצורת אווירון. "מי המלכים? אנחנו המלכים! יש!" הוא החל לרקוד ולצחקק. באקהיון שעלה לחדר המשחקים בכדי לקרוא לשניים, הגיע מספיק מוקדם כדי לראות את ליאו רץ ורוקד ברחבי החדר, צוחק מעט מהתנהגותו של הילד.

"דוד באקי! תראה את הפאזל שסהון ואני הרכבנו!" הוא קרא ואחז בידו, מצביע על הפאזל עם ידו הפנויה. "זה אלף חלקים!" הוא אמר בגאווה ובאקהיון פער את פיו בפליאה "זה- זה מדהים!" הוא אמר והביט בשניים. "הילדים האחרים כבר פה?" סהון שאל ונעמד "אה נכון! באתי כדי לקרוא לכם למטה" הוא אמר וצחקק והשלושה ירדו למטה ויצאו לחצר.
-
"תודה שהגעת ועזרת לי היום, סהון" לוהאן הודה לשני. המסיבה כבר נגמרה והשניים ישבו כעת במרפסת, צופים בשקיעה. "טוב, כן... אתה יודע, לא כל יום האדם שאני אוהב הכי בעולם מבקש ממני לבוא לעזור ביום ההולדת של האחיין שלו" הוא אמר וחייך. "א- אני האדם שאת-" לוהאן ניסה לומר אך סהון קטע אותו "באקהיון" הוא אמר ולוהאן השפיל את ראשו "ה- הו..." הוא מלמל.

"נו... נראה לך? ברור שזה אתה!" סהון אמר וצחקק כשהשני הרים את פניו הכעוסות והסמוקות. "אתה כל כך מתוק" סהון צחקק והושיט את ידו על עורפו של השני ובידו השנייה אחז במותניו. "אני אוהב אותך" לוהאן אמר במהירות ובלע את רוקו, עוצם את עינו בפחד מתשובתו של האחר, אך כל מה שהרגיש היה את שפתיו של סהון על אלו שלו.

במוחו של לוהאן כרגע חלה סערה וכך גם בליבו, הוא כל כך חיכה לרגע שסהון יפסיק לנסות לגרום לו לעשות את הצעד הראשון ופשוט יאזור אומץ בעצמו, כי הוא ידע שהוא לא יהיה מסוגל לעשות צעד כשזה היה נוגע לסהון.

"א- אתה- אתה ני- נישקת אותי הרגע" לוהאן הסמיק וסהון רק הביט פניו שהיו כמה סנטימטרים אחדים מאלו שלו "ואתה לא אוהב את זה?" סהון שאל ונישק את לוהאן שוב, נשיקה קצרה ולאחר מכן עוד אחת ארוכה יותר. הפעם לוהאן התעשט על עצמו והחזיר לסהון נשיקה גם כן.

צלצול טלפון קטע את הרגע הרומנטי של השניים ולוהאן הוציא את הטלפון "א- אממ... סליחה... אני אעשה את זה מהר" הוא אמר בחיוך מתנצל והלך לדבר בטלפון כשבינתיים סהון הביט על השקיעה ועל הגוונים האדמדמים שלה.

"השקיעה יפה היום, נכון?" סהון שאל בחיוך, לא מוריד את עיניו מגווניה היפים של השמש. "כן..." לוהאן מלמל "הכל טוב? מי זה היה?" סהון שאל ולוהאן חשב מה לענות. "זה לא משנה, אבל יש לי שאלה" הוא אמר וסהון הביט בו בבילבול "אתה מוזמן לשאול" הוא אמר והביט על השני.

"נישקת אותי כי אתה אוהב אותי, נכון?" הוא שאל וסהון הנהן.

"אז... למה טאהיונג אמר לי שיש לך חבר?"

_____

אוקיי אני אוהבת את הפרק הזה מאוד.
וגם נהנתי לכתוב אותו(:

תהנו, תגיבו ותצביעו💞