Chapter 13

1.1K 121 28
                                    


//כללית//
הבוקר הגיע והתכנית של לוהאן והבנים יצאה לדרך. "אוקיי, תזכרו, ליד הלוקר של ג'ונגקוק בשיעור השני" לוהאן אמר והשניים הנהנו. "טוב אני צריך ללכת לכיתה עכשיו" ג'ונגקוק אמר ונשק ללחיו של סהון, מסמן לשניהם שטאהיונג נמצא מאחורי לוהאן.

"ביי קוק" השניים אמרו וצחקקו מהתיאום המושלם. "טאהיונג" ג'ונגקוק קרא לבוגר והלך במהירות לעברו, מחבק אותו. "בוקר טוב" הוא אמר וחייך, גורם לטאהיונג לחייך גם כן. "אתה בסדר? יותר טוב מאתמול?" ג'ונגקוק שאל בדאגה וטאהיונג הנהן.

השניים התקדמו לכיוון הכיתה שלהם, מדברים בניהם וצוחקים. הם נכנסו לכיתה והתיישבו במקומותיהם, ממשיכים לדבר עד שהצלצול הגיע והמורה נכנסה לכיתה והתחילה ללמד.
-
השיעור נגמר וג'ונגקוק קם ממקומו במהירות "טאה אני הולך רגע, אני כבר חוזר" הוא אמר וטאהיונג הביט בו בבילבול "הא? לאן?" הוא אמר אבל הצעיר כבר יצא מהכיתה.

"אוקיי תלמידים, כולם כאן?" המורה שאלה לפתע, מוציאה את טאהיונג מבהייתו באוויר. "מישהו יודע איפה סהון וג'ונגקוק?" היא שאלה אבל אף אחד מהתלמידים לא ענה. "אף אחד?" היא שאלה שוב, אך גם הפעם לא היה מענה.

"לוהאן, לך בבקשה לחפש אותם. טאהיונג, הצטרף אליו בבקשה" גברת לי ביקשה. "אוקיי" לוהאן אמר והשניים קמו ממקומם, יוצאים לחיפוש אחר סהון וג'ונגקוק.

"אז... איפה אתה חושב שהם?" טאהיונג שאל, מנסה לפתח שיחה. "האמת שאין לי מושג, אולי בשירותים?" לוהאן השיב, מודע לעובדה שהדרך לשירותים, עוברת בלוקר של ג'ונגקוק. "שניהם?" טאהיונג אמר ומיד התחרט ששאל את זה וסומק צבע את פניו.

השניים הלכו לכיוון השירותים וכשהתקרבו ללוקר של ג'ונגקוק, הם ראו את הבנים מדברים. ג'ונגקוק וסהון שמו לב שהם מתקרבים עוד לפני, אבל חיכו קצת לפני שסהון רכן אל ג'ונגקוק כדי לנשק אותו.

"חכה" לוהאן אמר ושם את ידו מול גופו של טאהיונג כמעין מחסום כזה. "ברור שזה מה שהם עושים... למה ציפיתי בכלל?!" לוהאן אמר בעצבים וטאהיונג הביט בו. "הכל טוב?" טאהיונג שאל בבילבול.

"לא" לוהאן השיב וטאהיונג השפיל את מבטו "הו..." הוא מלמל "למה הקראש שלי והחבר הכי טוב שלך צריכים לצאת?" הוא שאל בעצבנות "וזה מפריע לך" טאהיונג אמר את המובן מאליו.

"ברור שזה יפריע לי! זה לא מפריע לך?" לוהאן שאל וטאהיונג הניד בראשו לשלילה "לא כל כך למה? זה אמור להפריע לי?" טאהיונג שאל, יודע שהוא משקר ושזה מפריע לו יותר מכל דבר אחר בעולם הזה בערך.

"אתה לא מקנא או משהו?" לוהאן שאל וטאהיונג הביט בו במבט לא ברור "למה שאני אקנה?" הוא שאל ולוהאן חייך במבוכה. "הו אממ... אתה... אתה לא...? פשוט- פשוט חשבתי ש-" לוהאן החל לומר וטאהיונג הביט בו במבט מזרז.

"חשבת שמה?" הוא שאל בקול לא ברור "שאתה יודע... מאוהב בג'ונגקוק..." לוהאן אמר והתקדם, לא מחכה לתגובתו של האחר. "לא משנה, בוא נלך להחזיר אותם לכיתה" הוא המשיך והתקדם אל עבר הבנים, רחוק יותר מטאהיונג שעדיין ניסה לעכל את זה.

הוא ידע שהוא מאוהב בג'ונגקוק. הוא הודה בזה לעצמו וגם אתמול בשקט לג'ונגקוק, אבל הוא לא חשב שאחרים שמים לב לזה. יש מצב שג'ונגקוק שם לב לזה? או שאולי... אמרו לו? מה אם-

"טאהיונג בוא כבר" ג'ונגקוק קטע את מחשבותיו של טאהיונג והניח את ידו על צווארו של האחר שאחז אוטומטית במתניו. "טוב בואו נחזור לכיתה, גברת לי תתעצבן" סהון אמר והם חזרו לכיתה.
-
"נו... אז על מה רצית לדבר?" סהון נשען על הדלת בעוד שטאהיונג ישב על מיטתו. "אממ... יש לי משהו לומר לך, אבל אל תכעס עליי!" טאהיונג אמר במבוכה וסהון הנהן והתקרב אליו, מתיישב על הכיסא שהיה לידו.

"אני חושב שאני מאוהב בג'ונגקוק" טאהיונג אמר וסתם את פיו, עוצם את עיניו במבוכה. "הו..." סהון מלמל "מ- מה? אני מצטער אני לא רציתי ל-" טאהיונג החל לומר וסהון הביט בו בגיחוך וקטע אותו.

"אני חושב על להיפרד ממנו" סהון ואמר וטאהיונג פער את עיניו. "מה? אבל אתה לא יכול! זה ישבור אותו כי הוא אוהב אותך! למה שתיפרדו?" טאהיונג שאל, לא היה לו אכפת שלג'ונגקוק לא יהיה חבר, הוא לא רצה שיכאב לו...

"אני אוהב את לוהאן" סהון החל לומר "וג'ונגקוק לא אוהב אותי..." הוא המשיך וטאהיונג שלל זאת במלמול "לפחות לא כמו שהוא אוהב אותך..." סהון אמר וטאהיונג הרים את ראשו במהירות.

"ג'ו- קוקי אוהב אותי?" הוא שאל עם דמעות בעיניו ומבט מלא בתקווה, מתפלל שסהון לא צחק כשהוא אמר את זה. "טאהיונג, בכל הזמן הזה שהייתי איתו הוא רק דיבר על כמה שהוא אוהב אותך ועל כמה שאתה חשוב לו" סהון אמר וטאהיונג חשב.

"אבל עדיין! הוא איתך כי הוא אוהב אותך! תבטיח לי שתעשה את זה בעדינות לפחות..." טאהיונג השפיל את ראשו וסהון צחקק. "ברור שזה יהיה בעדינות" הוא אמר וחייך "אני לא מתכוון לפגוע בג׳ונגקוק" סהון אמר ויצא מהחדר.

Just FriendsWhere stories live. Discover now