Just Friends

Chapter 14

//כללית//

השבוע הגיע לסופו, ג'ונגקוק וסהון "נפרדו" וכרגע ג'ונגקוק יושב עם על מיטתו, מול טאהיונג שחיבק כרית והביט בו. "בטוח?" הוא שאל בפעם החמישים ושבע לפחות. "כן, אני בסדר היונג" ג'ונגקוק אמר וצחקק. "אתה בטוח שאתה בסדר עם זה שנפרדתם?" טאהיונג שאל שוב וג'ונגקוק הנהן.

"היונג, עוד פעם אחת שאתה תשאל ואני חוסם אותך בקקאו ובאינסטגרם" ג'ונגקוק אמר וטאהיונג סתם את פיו בעזרת ידו. "ילד טוב" שחור השיער צחקק וליטף את ראשו של טאהיונג. "אבל שאלה רגע" טאהיונג אמר והרים את ראשו. "כל עוד זה לא אם אני בטוח שזה בסדר, אתה מוזמן לשאול" ג'ונגקוק אמר וחייך.

"זה לא..." טאהיונג מלמל "לא סיפרת לי איך נפרדתם... כאילו- אתה לא חייב... אבל אם אתה רוצ- אתה יודע..." טאהיונג אמר וג'ונגקוק צחקק "זה בסדר היונג" שחור השיער אמר. "אז נפגשנו ואז אממ... הוא אוהב את לוהאן אז..." ג'ונגקוק החל לומר "אבל זה בסדר! באמת! זה בסדר כי... כי אני גם אוהב מישהו אחר..." ג'ונגקוק אמר כשראה שטאהיונג מתחיל לכעוס.

"ה- הו... מישהו אחר... אז אתה הולך להיות איתו?" טאהיונג שאל ובלע את רוקו "הוא סטרייט... לפחות אני חושב שהוא סטרייט..." ג'ונגקוק אמר "הייתה לו חברה עד לא מזמן והם נפרדו" הוא המשיך. "אתה הולך להתוודות בפניו?" טאהיונג שאל וג'ונגקוק רק הביט בו משקט ומשך בכתפיו.

"אני לא יודע... אולי... אתה חושב שכדאי לי?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג הרגיש את הלב שלו נחצה לשניים. מצד אחד הוא רצה שלג'ונגקוק יהיה טוב ושהוא ינסה להתוודות בפני אותו בחור, אך מצד שני הוא כל כך רצה אותו לעצמו ושיהיה שלו...

"טאהיונג?" שחור השיער קרא "הא? מה? אמרת משהו? סליחה הייתי שקוע במחשבות..." הוא גיחך וחייך במבוכה כשג'ונגקוק החל לצחוק. "בלאנק טאה" ג'ונגקוק צחק ונאנח, מנסה להירגע מעט. "מה?" טאהיונג שאל בבילבול, מנסה להבין אם כוונתו של האחר הייתה עלבון או לא.

"ההבעה הזו שלך כשאתה חושב על משהו מסוים, המבט שלך על משהו מסוים ואתה לא זז כמעט בכלל" ג'ונגקוק החל להסביר. "אני אוהב את זה שאתה יכול להיות כל כך מרוכז במשהו במשך שעות אם לא אומרים כלום ומוציאים אותך מזה" הוא המשיך וטאהיונג שוב חייך במבוכה.

"אז זה דבר טוב?" טאהיונג שאל עם תקווה "כן היונג, ככה אני יכול להסתכל עליך כמה שאני רוצה מבלי שתאמר לי 'אתה בוהה' וזה נחמד" ג'ונגקוק אמר וטאהיונג שוב הרגיש מוזר "למה שתרצה לה-" טאהיונג החל לומר אבל ג'ונגקוק קטע אותו. "אתה יפה" הוא אמר במהירות, גורם לטאהיונג להסמיק מעט.

"ת- תודה" טאהיונג הודה לו וג'ונגקוק בדיוק נזכר בנושא השיחה שלהם. "אה נכון! היונג, כדאי לי לומר לו איך אני מרגיש?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג שתק. מה הוא אומר לו עכשיו? מה הוא אמור לומר או לעשות במצב שכזה? לשתוק? לענות? לברוח? להתוודות בפניו קודם?

"בבקשה אל תעשה את זה..." טאהיונג מלמל כשראשו מושפל וחצי מוסתר בתוך הכרית שחיבק. "בבקשה אל תגיד לו שאתה אוהב אותו..." הוא מלמל ודמעות הצטברו בעיניו. הוא באמת לא רצה לאבד את ג׳ונגקוק שוב...

"מ- מה? למה?" ג׳ונגקוק הביט בבוגר מבולבל "למה לא?" הצעיר שאל שוב וטאהיונג שתק. "טאהיונג!" ג'ונגקוק קרא והוא המשיך לשתוק "תקשיב, אם זה שוב בגלל שאתה לא מוכן לקבל את זה שאני אוהב בנים או שיש לי חבר אז תחסוך ממני" שחור השיער אמר בעצבים.

"אוקיי ומה אם זה כן מפריע לי? לא אכפת לך?" טאהיונג שאל עם דמעות בעיניו וסומק שהחל להופיע. "יודע מה היונג? אני אוהב אותך, אבל נמאס לי כבר מהריבים האלו איתך!" ג'ונגקוק צעק בעצבים. "סליחה באמת שגם לי יש רגשות!" טאהיונג החזיר לו בצעקה.

"איזה רגשות בדיוק?! למה אני לא יכול לאהוב מישהו מבלי שתהיה לך בעיה עם זה?!" שחור השיער צעק שוב. "כי אתה לא תה-" טאהיונג צעק אבל נקטע על ידי ג'ימין שבדיוק נכנס לחדר עם יונגי. "אוקיי! הבנו! פסק זמן!" הג'ינג'י קרא.

"מה יש לכם?! אתם חייבים לריב כל הזמן? מה קרה לכם? אתם אף פעם לא רבים, אז למה עכשיו?! ועוד על מה בדיוק?" ג'ימין אמר "פשוט- טאהיונג פשוט תאמר לו כבר את מה שאתה רוצה לומר" הוא המשיך. "וג'ונגקוק... תפסיק לצעוק על טאהיונג ותקשיב לו לשם שינוי" הוא אמר וג'ונגקוק הביט בו בכעס.

"לא רוצה להקשיב לו, נמאס לי כבר... אני הולך לישון" ג'ונגקוק אמר ויצא מהחדר של טאהיונג, הולך לחדר שלו ומשאיר את טאהיונג ג'ימין ויונגי בחדר השני. "אוף היונג... הוא שונא אותי" טאהיונג ניסה שלא ישבר לו הקול, מה שלא עבד כל כך ודמעותיו החלו לזלוג.

"ז- זה לא נכון! הוא אוהב אותך טאהיונג, אתה החבר הכי טוב שלו!" ג'ימין אמר וחיבק את טאהיונג. "זו בדיוק הבעיה! אני לא רוצה להיות! אני רוצה להיות יותר מזה... אני רוצה אותו ושהוא יהיה שלי..." טאהיונג נאנח, מנסה להירגע מעט מהריב שלהם.

"זה יגיע, טאהיונג, אתם מושלמים אחד לשני! אל תדאג, אתם תהיו ביחד בסוף" יונגי אמר והתיישב על המיטה ליד טאהיונג. "איך אתם כל כך בטוחים בזה?" טאהיונג שאל והביט ביונגי. "אתה באמת לא רואה איך אתם מסתכלים אחד על השני?" ג'ימין שאל וטאהיונג סובב את מבטו אליו.

"זה נראה כאילו אתם בעולם משלכם והעיניים שלכם נוצצות, אני באמת לא מבין איך לעזאזל הגעתם לריב על הנושא היחיד שלכולם ברור שאם מישהו מכם יעשה את הצעד, אתם הולכים להזדקן ביחד" ג'ימין אמר וטאהיונג צחקק. "כדאי לי לומר לו?" טאהיונג שאל והביט שוב ביונגי שהנהן.

"אבל מה אם הוא יגיד לא?" כחול השיער שאל בחשש. "אני בספק שזה יקרה, אבל אם זה יקרה הוא חייב להיות אידיוט" ג'ימין אמר, גורם לטאהיונג לצחקק. "אוקיי..." טאהיונג מלמל ונשם עמוק, מחליט לאזור אומץ.

"אני אומר לו שאני אוהב אותו"