Just Friends

Chapter 4

מוקדש ל Timitamtam

//כללית//

ג'ונגקוק שכב על מיטתו בשיעמום, משחק עם כדור שהוא הכין מכמה גלילים של סלוטייפ. הוא הביט בשעון וראה שהשעה שבע וחצי. לפתע קול של דלת נפתחת נשמעה ולחדר נכנס נער העונה לשם יוגיום "אותך לא ראיתי מלא זמן" ג'ונגקוק מלמל ויוגיום גיחך "מה קרה קוק? אתה נראה נורא" הוא שאל והתיישב על מיטתו, מול המיטה של ג'ונגקוק.

"סתם... טאהיונג..." שחור השיער מלמל ויוגיום נאנח "עדיין? זה כבר ככה איזה שש שנים... אתה צריך להתקדם" יוגיום אמר. אולי הוא נמצא הרבה במסיבות ודברים כאלו, אבל יוגיום הוא אחד החברים הכי טובים של ג'ונגקוק ולהיפך. "אני לא יכול!" ג'ונגקוק צעק לפתע "אני ניסיתי, אני מנסה... אבל זה פשוט לא עובד! אני לא מצליח לשחרר אותו!" הוא החל לבכות.

"אתה צריך להשתחרר קצת" יוגיום אמר וניגש לארון של ג'ונגקוק "מה אתה עושה?" ג'ונגקוק התרומם מהמיטה לישיבה "גורם לך להשתחרר. עכשיו תלבש את זה, אתה בא איתי למסיבה" יוגיום קבע וג'ונגקוק נאנח, אך הבין שאין טעם בלהתווכח עם כחול השיער.

לאחר שהשניים התארגנו, הם יצאו מחדרם והלכו לביתו של מארק. בגלל שהבית שלו קרוב לבית הספר, הוא לא ישן במעונות אלא בבית שלו. "אתה מוכן? ותזכור, לא משנה מה קורה, טאהיונג לא חשוב יותר. אתה משחרר אותו." יוגיום הזכיר לצעיר שהנהן ושתק.

הם נכנסו לביתו של מארק, מביטים מסביב על המקום. השולחנות היו מלאים בבקבוקי שתייה מתוקה וחריפה, לא חוקי אבל... למי אכפת? הם מנסים להשתחרר ולשכוח... המוזיקה הייתה רועשת מאוד וג'ונגקוק היה בטוח שעוד שנייה יתפוצץ לו עור התוף. היו אורות בכל מיני צבעים ואם ג'ונגקוק דמיין מועדון, ככה זה היה. מארק אפילו דאג לארגן חדרי שינה למקרה שרוצים ל... אתם יודעים...

"קוק, בוא!" יוגיום צעק, מנסה שהשני ישמע ומיד לאחר מכן משך את ג'ונגקוק אחריו, מגיש לו משקה רנדומלי והשני לוקח שוט מהיר, מנסה להתרגל לטעם החריף ולסחרחורת הקלה שהרגיש. השניים הלכו לספות והתיישבו ליד מארק וג'קסון, מתחילים לדבר איתם.

במהלך הערב, ג'ונגקוק רקד וצחק עם הבנים, לקח עוד ועוד שוטים והשתכר. כרגע, הוא היה כבר בשוט העשירי שלו. הוא עדיין היה פיקח. הוא ניסה לשכוח, אבל זה לא עבד. כל מה שהיה לו בראש היה - טאהיונג. שחור השיער הביט מסביב, לוקח שוט נוסף ומנסה לשכוח ולהשתחרר,ללא הצלחה רבה. כשהאנשים התפזרו מעט, הוא ראה אותו. את השותף של טאהיונג, סהון.

הוא התקדם אל עבר הנער הברונטי כשלבסוף הגיע. הם הביטו אחד לשני בעיניים, ג'ונגקוק הנהן קלות וסהון התנפל על שפתיו באגרסיבית. לשניהם לא היה אכפת אם זה מותר או לא, אם זה מוסרי או לא, אם הם יתחרטו על זה או לא... הם פשוט רצו לשכוח... סהון ירד עם שפתיו אל צווארו של השני, משאיר סימנים על צווארו ולבסוף חוזר אל שפתיו.