Just Friends

Chapter 5

//כללית//

השמש סינוורה את הצעיר שקם משנתו ונאנח, הוא פקח את עיניו והיה מופתע לפגוש בחזהו של גבר אחר "מה קרה אתמול?" הוא מלמל והביט בפניו של הנער הישן שעטף את מתניו של הצעיר בחיבוק וישן בשלווה. "ט- טאהיונג? מ- מה?" ג'ונגקוק מלמל והסמיק. הוא באמת לא זכר כלום ממה שקרה בלילה שלפני.

"בוקר טוב קוקי" קול עמוק של בוקר הגיע מכיוונו של טאהיונג "היונג, מה קרה אתמול? איפה אנחנו?" ג'ונגקוק שאל בבילבול ומעט חשש נשמע בקולו. "אתה באמת לא זוכר כלום?" טאהיונג שאל והצעיר קם מהמיטה "הלוואי והייתי זוכר" הוא אמר וניגש לכיוון חדר האמבטיה, מוריד את חולצתו וחושף שורה של סימנים אדומים על חזהו.

צעקה נפלטה מפיו ולאחר מכן כיסה את פיו, בעוד שהוא נתקף על ידי כאב ראש מההאנגאובר שהיה לו ונפל לאחור, אך המכה שחיכה לה לא הגיעה "תיזהר קוק, זה מסוכן" טאהיונג אאמר והביט בחזהו של האחר, אתמול הוא לא ראה את כל הסימנים שהיו על החזה של ג'ונגקוק, אלא רק את אלו שהיו על צווארו. "יש לך עוד סימנים כלשהם שעוד לא ראיתי? וממתי יש לך קוביות?" טאהיונג שאל ולא קלט שהוא בוהה בגופו של הצעיר.

"ז- זה לא- ממי זה היה?" הצעיר שאל וניסה להבין מה קרה אתמול. "אתה באמת לא זוכר..." טאהיונג נאנח. "בוא, אני אספר לך מה קרה אתמול" טאהיונג אמר והוביל את הצעיר חזרה למיטה, מתיישב על הכיסא מולו. "אתמול אתה ויוגיום הלכתם למסיבה אצל מארק כדי "להשתחרר" או משהו" הבוגר אמר והגיש לצעיר כדור נגד כאב ראש ומים. "אתה שתית והשתכרת" הוא המשיך.

"מסתבר שגם סהון היה במסיבה ו... ואתם ראיתם אחד את השני ו... כל הסימנים האלו ממנו" טאהיונג אמר עם מעט כעס בקולו "אחרי זה אתה באת אליי וביקשת שאני אשן איתך כדי שלא תהיה לבד וזהו בערך" טאהיונג אמר "אז זה כל מה שהיה?" ג'ונגקוק שאל וניסה להיזכר בהכל "בערך, כן..." טאהיונג מלמל והביט לכל מקום רק לא אל ג'ונגקוק.

"מה אתה לא מספר לי?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג נאנח "זה לא משנה" הוא אמר וג'ונגקוק הפציר בו לספר "אתה גיי, סיפרת לי את זה אתמול, אוקיי. אבל אני יודע שיש לך קראש, אני רק לא יודע מי זה וזה משגע אותי שאני לא יודע!" טאהיונג אמר במהירות וג'ונגקוק פער את עיניו "אני סיפרתי לך מה?!" הוא צעק פתאום "כן... לא שאני מבין למה לא סיפרת לי קודם אבל..." טאהיונג גיחך.

"א- אני- אני אלך להתקלח... ביי!" ג'ונגקוק מיהר למקלחת וסגר את הדלת אחריו, פותח את זרם המים ומתחיל להעביר כמה שיותר זמן רחוק מטאהיונג. "אני סיפרתי לו?" הצעיר שאל את עצמו והסמיק 'הוא לא יתרחק ממני עכשיו, נכון?' ג'ונגקוק חשב לעצמו, אבל הוא לא ידע מה יקרה, הוא רק יכל לקוות...

"היונג!" ג'ונגקוק צעק וכיווה שטאהיונג עדיין פה "מה קרה קוק?" השני ניגש לדלת ושאל "ש- שכחתי את המגבת" ג'ונגקוק אמר וטאהיונג נאנח "הכחולה?" הוא שאל וג'ונגקוק השיב לשלילה "המגבת הלבנה, היא נמצאת ליד המיטה שלי ותביא בבקשה גם את הלבנה הקטנה שעל הכיסא" ג'ונגקוק אמר וטאהיונג דפק על הדלת לאחר כמה שניות.