סוף העולם... או שלא?

פחד ואימה (נק' מבט: מיכאל)

עמדתי ליד אבישג, המום כמוהה ממה שקרה. התיליון החדש שלה בצורת מעויין תכלכל התנדנד לה על הצוואר, כמו מזכיר לנו את זה. בלעתי רוק. מוקה לידי התיישבה בצער והחבאתי ממנה את הכדור מאחוריי הגב. היא שמה לב כמובן, השפילה את המבט עוד יותר ונרדמה בצורת שבלול. "אז..." מלמלתי. "בואי נחזור הבייתה ו...נחכה ל...לא יודע. תשע וחצי בערב להיפגש כאן?" הצעתי. אבישג הנהנה. ראיתי שגם היא מפחדת בדיוק כמוני. הלכנו בשתיקה חזרה לשכונה שלנו.

כעבור 4 וחצי שעות חזרנו בריצה מתלהבת. אבישג נראתה מודאגת, אבל אני לא דאגתי יותר מידי. בשעות שבהן כל אחד מאיתנו היה בבית, חשבתי מחשבות מרגיעות. 'בטח זאת מתיחה,' חשבתי. 'או ניסויי על ילדים במצבי לחץ או משהו כזה.' ונרגעתי. אבל נראה שאבישג ממש לא. "מה שנשאר מהעולם," היא מלמלה מהכתוב בפתק שקיבלנו ברגע שהפסקנו לרוץ והגענו לדלת המשתלה הנעולה עם השלט 'סגור עד למחר בשעה 9:00 בבוקר'. "מה שנשאר מהעולם. מה שנשאר מה-" "-היי," קטעתי אותה ותפסתי בידה, מה שהיה קצת מביך אבל לא הרפיתי. היא הסתכלה עליי בחוסר הבנה. חייכתי אליה בעידוד. "יהיה בסדר, פשוט תפסיקי לחשוב," אמרתי. היא חייכה קצת. "אוקיי," אמרה והתיישבה ונשענה על דלת המשתלה בברכיים מקורבות לגוף. נאנחתי והסתכלתי על הסביבה. בסוף כשראיתי שאף אחד לא מגיע הסתכלתי לתוך המשתלה. היא הייתה ריקה. מישהו טפח לי על הגב ונבהלתי והסתכלתי אחורה. זה היה הילד עם השיער השחור והנמשים בפנים, זה שנתן למוקה את הכדור. עשיתי פרצוף זועף ושילבתי ידיים. אבישג הסתכלה עלינו מלמטה. "היי. מצטער שוב על מקודם. אני ג'יימס. בואו" אמר בדחיפות וסימן לנו ללכת אחריו לחממה שהייתה ליד המשתלה. באנו אחרי שעזרתי לאבישג לקום. "ירושליים," אמרה פתאום אבישג כשנכנסנו לחממה. "אני זוכרת אותך מירושליים." ג'יימס הסתכל עליה במבט מוטרד. "כן. חשבתי שאת מוכרת לי." אמר וחייך. אבישג חייכה סוף סוף וג'יימס צחק. "בואו. זה שם." אמר ופנה שמאלה, בין שתי שורות צמחים בעדניות. נשמתי עמוק ריח טבע שלא הרחתי מאז כדור הארץ.

אבישג צחקה ורצה קדימה, אבל נעצרה כשהגיעה לחבורת נערים. היא בהתה בהם בבילבול והסתכלה עלינו ועל ג'יימס כשהגענו בשאלה. נערה חייכה אליה מלפני עדנית צמח. היה לנערה שיער שטני חלק אסוף לקוקו, עור לבן והיא לבשה סוודר סגול פלאפי, ג'ינס והיה לה תיליון בצורת שרביט על הצוואר ושעון וורוד ביד שמאל. היא החזיקה גם פונפון רך ונעים....אבל הייתה לי הרגשה שזה סתם לכיף. התיישבתי וג'יימס מיהר לשבת ליד הנערה עם הפונפון, שצפצף והקפיץ את אותו בבהלה. הנערה צחקה. אבישג חייכה בהיסוס והתיישבה לידי.