סוף העולם... או שלא?

שידורים חוזרים (נק' מבט: אבישג)

החייזר שמיר, שאני לא יודעת איך זיהיתי שהוא זה הוא, התקרב אלינו וריכך את המבט כשהגיע אלינו. כל שאר החייזרים זמזמו כמו מקהלה של דבורים אז לא הצלחנו להבין אותם, רק את שמיר. 'על לא דבר,' הוא אמר ונופר צחקה צחוק המום והתקרבה אליו ולחצה לו את היד בתודה. הנהנו כולנו בהסכמה. 'איך ידעתם?' שמעתי את יוליה משדרת. 'חייזרים,' אמר שמיר, 'הם לא בני אדם. יש לנו יכולות שלכם אין.' 'חלמתם על זה או משהו כמו בחלום ששלחתם לנופר על השמש?' שמעתי את מיכאל. החייזר הנהן ומיכאל חייך בהיסוס. 'הם יכולים להוריד את המסיכות', שמעתי חייזר נוסף אומר. 'לחץ האוויר רגיל שוב.' הורדנו אותן והיה נחמד לנשום בלעדיהן. הסתכלתי על האנשים שמקודם רצו להרוג אותנו בהיסוס. 'מה יקרה להם?' שאלתי את שמיר. 'הם ישכחו לגמרי מהתוכנית הזאת,' הוא אמר. 'מבחינתם כל זה לא קרה בכלל'. ועכשיו ראיתי שכל חייזר אחר עומד ליד בן אדם וממלמל משהו-כנראה השכחת זיכרון בדרך כלשהי. הנהנתי בהקלה. 'אז זהו?' ג'יימס שאל. שמיר הנהן וחייך. הודינו לו כל אחד בלחיצת יד והלכנו כל אחד חזרה לאיזור שלו, אחרי שהבטחנו להיפגש שוב. היה מוזר לחזור לשגרה בחללית החדשה, אבל הצלחנו. מנענו את סוף העולם.