סוף העולם... או שלא?

סערת רגשות (נק' מבט: אבישג)

"ואיך נעשה את זה?" שאלתי בדממה המעיקה שנוצרה. מיכאל הנהן וקימט את המצח. ג'יימס חייך למרבה הפתעת כולנו, לפי יוליה שנרתעה מהחיוך שלו למרות שהיא בחבורה הרבה יותר מאיתנו. למיטב ידיעתי, היא הראשונה שצורפה. נופר חברה של ג'יימס, אז ג'יימס השני, ו...לא היה לי מושג עדיין איך הם הכירו את יוליה. יכול להיות שג'יימס מסר לה את התיליון במכתב כמו שלי ולמיכאל? הממ, מעניין אם גם לה יש כלב.ה. או בעל חיים אחר. אם כן, היא בהחלט תוכל להיות חברה טובה שלי. נופר להפתעתינו גם חייכה לעצמה ומחאה כפיים וכך העירה אותי ממחשבותיי. "בעזרת חברינו החדשים! שתשמרו עליהם בסוד," היא לחשה את 'שתשמרו עליהם בסוד.' מצמצנו ואני ומיכאל החלפנו מבטים תוהים ומודאגים. התחלתי לרצות לצאת מחבורת 'התיליונים מצילים חיים'- התחילה להיות לי הרגשה רעה בכל הגוף. "חברים חדשים?" שאלתי בבילבול. מיכאל הנהן שוב בהסכמה וחייכתי קצת. שמחתי שהוא הצטרף איתי לכל העסק הזה. דמיינתי אותי לבד פה איתם והצטמררתי. שמחתי שהוא הריח הרפתקה גם, כי תמיד רציתי הרפתקה אמיתית. טוב, אולי לא היה כאן ג'ונגל ומפלצות, אבל לפחות האקשן היה אותו אקשן כמו בסרטים ובספרים. נופר וג'יימס הנהנו לשאלתי בחיוב. "סוד?" שאל מיכאל בקול מוטרד. עוד הנהון של הזוג המאושר. יוליה בלעה רוק. היא נראתה חיוורת פתאום. "מי?" שאלה. 'מה? למה גם היא לא יודעת?' תהיתי לעצמי. הרי היא הראשונה שצורפה. "חייזרים," אמרה נופר בהתלהבות. שתקנו בהלם. נופר השתתקה גם בעקבות השתיקה שלנו באכזבה- היה ברור שלא זו התגובה שלה היא ציפתה מאיתנו. ואז מיכאל פרץ בצחוק והסתכלתי עליו בחשש. רציתי להראות זורמת עם החברים החדשים שלנו כדי שנצטרף להרפתקה, ולצחוק לא נראה מתאים עכשיו. "את צוחקת, נכון?" שאל והרים גבה. נופר עשתה פרצוף חמוץ והנידה בראשה, כשהיא משלבת ידיים עם הפונפון הוורוד שלה. ג'יימס מצמץ ועשה גם פרצוף חמוץ למיכאל.

נצמדתי לידיד החדש שלי בהפגנת תמיכה. נכון, הסכמתי עם נופר, אבל את מיכאל הכרתי קצת יותר. נופר קמה ועזרה לג'יימס לקום. יוליה מצמצה ועזרה לי לקום אחרי שהיא קמה ואני עזרתי למיכאל ככה שזה בטח נראה מצחיק- כמו תגובת שרשרת. "כן. תשפטו בעצמכם. בואו אחריי כולם" אמרה נופר בקול פוקד והתחילה לצאת מהמשתלה. 'בהחלט מנהיגה,' חשבתי והלכתי אחרי מיכאל בריצה כי הם כבר התקדמו הרבה. ג'יימס היה במאסף ויוליה לפניי. "היי," אמרתי לה בהיסוס והיא חייכה אליי, מה שהגביר את הביטחון שלי וחייכתי אליה חזרה. "את יודעת אולי למה היא מתכוונת?" שאלתי בחשדנות והיא הנידה בראשה. השפלתי מבט בצער והרגשתי שהיא שמה לי יד על הכתף.

"אני מכירה את נופר כל החיים שלי. היא די רצינית במצבים כאלה. אם זאת בדיחה, זאת בדיחה ממש טובה." אמרה. נאנחתי והמשכנו ללכת. לפחות גיליתי איך נופר הוסיפה את יוליה אלינו. שמעתי שג'יימס ומיכאל מדברים מאחוריי בוויכוח סוער שנרגע לבסוף ואז הם דיברו בשקט. חייכתי לעצמי. נופר נעלה את המשתלה כשיצאנו כולנו ושמה את המפתח חזרה בכיס. עקבתי אחריה. "איך יש לך גישה למשתלה?" התפלאתי. היא צחקה. "אמא שלי עובדת בה. היא המנהלת שלה," אמרה בחיוך וסימנה לנו להמשיך להתקדם. שתקתי. 'כיף לה,' חשבתי בזמן שהמשכנו ללכת. אני רוצה לעבוד במשהו שקשור לטבע כשאני אהיה גדולה, אם כי לא במשתלה, כשחושבים על זה. בטח לא מרוויחים הרבה כסף במשתלה. כשהגענו לאיזור המגורים 32, נעצרתי. יוליה נעצרה גם והסתכלה עליי בשאלה. במהלך השעה הזאת עלינו הרבה מדרגות ומעליות כדי להגיע עד כאן. האיזורים השונים נראו יפים מאוד בחללית, ועברנו אפילו ליד כמה מרכזי קניות כמו אלו בכרמיאל שלצערי לא עצרנו באף אחד מהם כדי לנוח, אבל עכשיו נמאס לי. "עוד נלך הרבה?" התלוננתי. יוליה חייכה ונופר וג'יימס צחקו. מיכאל שילב ידיים. "האמת שלא חייבים. יש מעלית ארוכה מאוד עד לקומה שאנחנו צריכים להגיע אליה ומעבר לה. פשוט...חשבתי שתרצו להכיר את החללית." היא אמרה בהיסוס סוף סוף. נשמתי עמוק והחלפתי מבטים עם יוליה, שמשכה בכתפיים. "מה שתרצי. נופר כבר עשתה לי סיור אז אני די מכירה אותה," אמרה ובלעה רוק. נראה שהיא רוצה גם להיות חברה שלי, והיא לא רוצה לא להסכים עם נופר, שאותה היא מכירה קצת-הרבה יותר ממני. "מאיזה איזור אתם?" שאלתי בסקרנות.

"חמישים," נופר אמרה תוך כדי שעשתה מתיחות. התנשמתי. "כן. זה קצת רחוק ממכם, אבל יש מגלצ'ה לכולם לכל הקומות" אמרה בהתלהבות. חייכתי. "אתם חייבים לנסות אותה כשתחזרו. אבל כרגע יש עניין דחוף יותר" נופר הוסיפה. גלגלתי עיניים. "אה, כן. החייזרים שלך כביכול" אמרתי. נופר עשתה פרצוף מרוגז והמשיכה ללכת לצערי. מיכאל להפתעתי גם עשה פרצוף חמוץ. הבנתי שכנראה על זה הוא וג'יימס התווכחו קודם. כשכולם כולל הוא התחילו ללכת בעקבות נופר כמחאה נגדי, עלה לי רעיון מבריק שישיב את מקומי בחבורה. למרות שרק הרגע הצטרפתי. "רגע! לא אמרת שיש מעלית מגניבה לכל הקומות?" שאלתי בצעקה שהדהדה- היינו במסדרון. נופר הסתובבה והנהנה במצח מקומט. "רוצים לעלות בה?" שאלה והנהנו בהתלהבות. "בסדר. חבורת התיליונים מצילים חיים- אל המעלית!" אמרה בחיוך והרענו.