סוף העולם... או שלא?

אויי (נק' מבט: אבישג)

"ידעתי שמישהו יודע." הוא אמר בשביעות רצון וסקר אותנו בזמן שאנחנו קפאנו באימה ונופר המשיכה ללחוץ על כל הכפתורים בלי להלחץ אפילו קצת. זכרתי שהחייזר ההוא, שמיר, מכוכב דמטר, הבחין ביכולת המנהיגות שלה עוד כשהיא אפילו לא הייתה מודעת לזה וקיוויתי שהוא צודק גם עכשיו. עד היום הוא לא טעה. "איך גילית?" יוליה הצליחה לשאול והאיש הרים שקית של הגלריה בה הם קנו את היהלומים. "הפלתם משהו." אמר בחיוך והחווה בראשו לג'יימס ההמום והמפוחד. "אופס," הוא מלמל והאיש צחק. "איפה הנימוסים שלי? סליחה. בואו נתחיל מחדש. אני אליהו. איך קוראים לכם?" שאל בנימוס בעודו זורק את השקית המסגירה לפח שהיה לידו, מסתבר. אמרנו כל אחד ואחת (חוץ מנופר) את השם שלו ושלה בפחד מתגבר. "עכשיו אפשר להמשיך." אליהו אמר בחיוך והנהן כשסיימנו. הוא חזר באחת למבט רציני והסתכל במחשב הגדול. סקרתי את אליהו בינתיים במבטי. הוא לבש חליפה שחורה, היה לו שיער שחור ועור לבן, עיניים ירוקות וטבעת ביד ימין. מוזר. למה הטבעת? "להמשיך לאן?" שאלה יוליה. 'היא מדברת,' חשבתי, 'כדי להרוויח זמן לנופר'. "לעניניינו," אמר אליהו ושוב חייך. "אני מבין שהייתם בכוכב דמטר." הוסיף. נרתעתי ויוליה הנהנה בהלם. "איך ידעתם את זה?" מיכאל שאל. אליהו הסתכל עליו. "עקבתי אחריכם כל הזמן הזה. אפילו עכשיו..." והוא שם את הטבעת על היד שלו ולחץ עליה. אנשים נוספים יצאו מהחושך עם רובים בידיים כל אחד מהם ומסיכות, ככה שלא ראינו את הפנים שלהם. שלחתי מבט נואש למיכאל, שרק נראה המום עוד יותר. "קנינו את הטבעות האלו מיד כשפרסמו אותן." אליהו אמר וליטף בחיבה את הטבעת שלו, ואז שמתי לב שגם לאנשים האחרים יש טבעות. זכרתי את הפרסומת שלהן בטלוויזיה- כל טבעת כזאת יכולה להפוך אותך לבלתי נראה כשאתה עונד אותה. בזמנו התפללתי שההורים שלי יסכימו לי ללכת לקנות את זה, אבל ברור שזה נשאר בגדר חלום. זה מאוד יקר.תהיתי מאיפה היה להם הכסף...אלא אם הם גנבו אותה, מה שיותר התאים לפושעים כמוהם. נופר הסתובבה בינתיים בחיוך מנצח. "לא חשוב, מה, הפסדתם." אמרה בעוד תיליון השמש שלה זז על צווארה. אליהו החמיץ פנים. "אני עדיין יכול ללכוד אותכם," אמר. האנשים שלו התקרבו אלינו בעוד הוא צוחק והולך, מסמן להם להתחיל.