כעבור שבועיים מתוחים שבהם הכרנו אני ואבישג עוד את החללית ואיזור 21 היינו בבריכה, שתי המשפחות. צפיתי בהנאה בילדים מתגלצ'ים במגלצ'ות מים ואבישג צחקה ממשהו שאמא שלה עשתה במים. "נהנית, שוגי?" שאלה בשמחה והיא הנהנה בחיוך. ואז שמענו את זה: בהלה המונית וראינו המון אנשים רצים בפחד להתלבש במהירות והמון צעקות היו. קפאנו ואני ואבישג החלפנו מבטים מפוחדים שמבינים מה קורה פה. הם רוצים לפוצץ את השמש עכשיו. מיהרתי לצאת מהמים ולקחת מסיכה מיוחדת שתעזור לנו לנשום נורמלי לכולם. "קחי את זה,, צעקתי לאבישג, שיצאה גם בעקבותיי והנהנה במבט מבוהל. לבשנו כולנו וחלק מהאנשים הסתכלו עלינו במבטים תוהים. טוב, הם לא ידעו מה קורה ואנחנו כן. רעדנו מהמים הקרים וחילקנו גם למשפחות שלנו מסיכות. "ק..ק..קחו" אמרתי בשיניים נוקשות מקור וחשבתי על מוקה בלב צבוט. הוא לא יוכל לקבל מסכה. נראה שגם באבישג עוברות מחשבות דומות רק לחתולים שלה, אבל היא העדיפה להתרכז במה שאפשר לעשות לעומתי. "בואו נלך למשתלה," לחשה לי כשכבר היינו יבשים ולבושים בבגדים נקיים אחרי מקלחת. הנהנתי ותליתי את התיק על הכתפיים בזמן שניסיתי לראות איך שותים מים עם המסכה. "אמא," אבישג הלכה לאמא שלה בינתיים ואמרה, "אני הולכת למיכאל." בזמן הזה הם הכירו אותי כבר יחסית טוב והאמא הנהנה בהבנה ואבישג חזרה אליי בחיוך מהוסס.
"למשתלה," אמרה לי כשכבר התרחקנו והנהנתי. בתיק היה לי גם את התיליון, וגם את הפתק ההוא שקיבלנו מג'יימס כשרק התוודענו לזה שהשמש בסכנה. "קדימה," אמרתי והתחלנו ללכת מהר יותר. הגענו לפני המשפחות שלנו לשמחתינו למשתלה ונכנסנו עם המפתח של אמא של נופר שחיכה לנו שם. גם פה האנשים רצו כנראה למקום בטוח, כי לא היה כאן אף אחד חוץ מאיתנו. בלב צבוט שוב נכנסנו למשתלה והופתעתי לראות שכל התיליונים כבר שם. ג'יימס הסתכל עלינו בדאגה. "הצלחתם להתחמק מהמשפחות שלכם?" שאל והנהנו והוא חייך. נופר תלתה את התיק שלה על הגב וגם יוליה אחרי שהסתכלה עליה והן קמו. "הולכים לאיזור הפיצוץ?" אבישג שאלה ונופר הנהנה. "לחבל בתוכנית שלהם," יוליה אמרה ואבישג הנהנה שוב. הספקנו בזמן הזה ללמוד גם עברית גבוהה. "שש," נופר אמרה כשהגענו לאיזור 1000 בעזרת מכונית מעופפת לבסוף. החלפתי מבט מודאג עם יוליה ואבישג, שגם נראו מודאגות. "זה שם." נופר לחשה והצביעה למחשב ענקי שהציג את השמש האמיתית. בהיתי בו באימה וגם האחרים. "אז קדימה?" ג'יימס שאל. "שקט," נופר לחשה, בדיוק בזמן- מישהו הגיע ולחץ על אחד הכפתורים. המוצג של השמש נעלם והמחשב הענק נכבה. חיבקתי את עצמי כדי שלא יראו שאני רועד. הכל הפך ממשי פתאום. עד היום הרגשתי במין משחק בלשי. כשהאיש הלך, נופר התגנבה פנימה ולחצה על מה שהוא לחץ. המחשב נדלק שוב ושוב ראינו את השמש. נכנסנו כולנו, אלא שאז הדלת נסגרה-שמענו בום מתכתי. הדלתות של היום זה כמו חלון שקוף במיוחד.
הסתובבתי באימה במחשבה שהלך עלינו. "אהא," אמר איש אחד בהנהן ויצא מהצללים. האור בחדר נדלק בצבע כתום. נופר המשיכה לפעול בקדחנות וג'יימס הסתובב וגם יוליה ואבישג וככה שמרנו עליה.
הערת הכותבת:
היי! מאוד השתפרתי מאז שהפסקתי לכתוב את זה בגלל מחסום כתיבה שהיה לי לספר הזה כי בזמן הזה כתבתי ספרים אחרים, אז סליחה על המוזרות הקטנה פה אם תהיה מראש!
להתראות^_^
הדס
YOU ARE READING
סוף העולם... או שלא?
Научная фантастикаהשנה היא שנת 4,014. המאה ה41. אסון נורא קורה לכדור הארץ: הוא מוצף כולו במים. כל האנשים,החיות והצמחים עוברים לחללית ענקית בגודלו. החללית מתחלקת למדינות כמו כדור הארץ, כך שלא מפתיע שאבישג מיד מכירה אנשים חדשים למרות הקושי החברתי שלה. אולם כמעט מיד היא...
