סוף העולם... או שלא?

לעצור את הנשימה (נק' מבט: מיכאל)

האנשים התקרבו אלינו ובהיתי בהם בפחד הולך וגובר. "אתם יכולים ללכת, ולא נפגע בכם," אמר אחד. נופר צחקה צחוק מר שהצליחה לגייס אלוהים יודע מאיפה. "כדי שמה? כדי ששוב תנסו לפוצץ את השמש ושוב נסכל את התוכנית שלכם?" אמרה. יוליה הנהנה ברעד בהסכמה ואבישג וג'יימס החליפו מבטים מודאגים. "כן. למה אתם בכלל רוצים לעשות את זה? הרי רק ניצלנו מכדור הארץ," אמרה ואבישג הנהנה באומץ וג'יימס עצר את הנשימה. נופר נתנה לו יד. עוד אחד גיחך. "בדיוק. ניצלנו מכדור הארץ. זאת הטעות שלך- איך קוראים לך?" "יוליה," היא אמרה ברעד והוא הנהן. "זאת הטעות שלך, יוליה. לא ניצלנו מכדור הארץ. ניצלנו מעצמנו." "מה זאת אומרת?" אבישג שאלה, מרוב פליאה שוכחת לפחד. עוד אחד דיבר, מוריד את הרובה לשמחתי. אולי הוא ריחם על הבנות. "אנחנו הרסנו את הכוכב הזה," הוא אמר. "עכשיו אתם רוצים גם להרוס את החלל ושאר היקומים-אם הם קיימים. נו, אז אנחנו יכולים להציל את היקום, יוצא מכך." אמר. שתקנו בזמן שניסינו לעכל את דבריהם. 'אולי הם צודקים?' מצאתי את עצמי חושב בעצב. 'במה כבר הועלנו לכדור הארץ חוץ מלשים עליו בטון ועוד בטון?' "אבל זה לא נכון," יוליה המשיכה לדבר ברעד כעבור דקה לחוצה וקפצתי בבהלה שלשמחתי אף אחד לא הגיב עליה חוץ מאבישג ששלחה לי מבט שאמר לי להרגע, "עשינו-עשינו גם דברים טובים, האנושות." גמגמה. האחרון שדיבר הרים גבה. הם עדיין כיוונו אלינו את הרובים שלהם, אז אני לא העזתי לפתוח את הפה. התפלאתי שהאחרים כן, אבל שמחתי על זה מאוד. אני אוהב לחיות, וכמה שיותר נמשוך את הזמן בדיבורים, אולי מישהו מאיתנו יוכל לחשוב על תוכנית מילוט. קיוויתי שנופר עובדת על משהו, אפילו שהיא נראתה מבולבלת והמומה. "אה, כן? מה למשל?" שאל האיש. "ותוכיחי לי גם שזה לא היה מאנוכיות אנושית." הוסיף. יוליה בלעה רוק והסתכלה עלינו בבקשת עזרה, והבנתי בלב כבד שנגמרו לה הרעיונות. "עזרנו לחיות," נופר אמרה, בקול שלא נותן למחות עליו. "ולטבע גם." "וההתחממות הגלובלית?" עוד אחד דיבר והתקרב אלינו. "גם היא הייתה עזרה?" אולם מיד נשמע בום! והאיש קרס ומת עם סיום המשפט. קפאנו ונצמדנו אחד לשני והם התבלבלו והסתובבו אחורה. "אליהו? זה אתה? כי אם כן, אתה הולך-" אחד מהם פתח אלא שאז הוא נפל מחוסר הכרה. התנשמתי בפחד ואבישג נצמדה אליי עם יוליה וכולם. מה קורה פה? דלתות נפתחו ונסגרו שוב ושוב במתחם. הסתכלתי על נופר וג'יימס, אבל גם הם נראו המומים וקפואים. החזרתי את המבט קדימה ואחד אחד כל האנשים עם החליפות והמסכות שהסתירו להם את הפנים קרסו ואני נגעתי במסיכת האוויר שלי בתהייה ולחץ. שמעתי באופן משונה זמזום של דבורים. מאיפה הם מגיעים? משהו התקלקל במסיכה שלי? ומיד להקלתי הבנתי שלא, כשראיתי יצורים סגולים קטנים...חייזרים מכוכב דמטר הופיעו מהחושך והסתכלו בתיעוב על האנשים.