סוף העולם... או שלא?

מה יכול להיות גרוע יותר מזה שכדור הארץ הושמד?(נק' מבט: אבישג)

הנערה עם הפונפון כחכחה בגרון. היה ברור שהיא וג'יימס המנהיגים כאן לפי איך שכולם הסתכלו עליהם בציפייה כזאת שתוביל אותם. כולנו הסתכלנו עליה. נראה שהיא רגילה להנהיג- היא לא נראתה מבויישת מהמעמד והיא ישבה כמו יושבת ראש בחדר ישיבות, כמו אלה שיש בטלוויזיה בתכניות עם פוליטיקה בטלוויזיה. מצמצתי כשקלטתי שלא ראיתי טלוויזייה מאז שעזבנו את הכוכב. 'ואוו', חשבתי בהלם אבל חייכתי להפתעתי. נראה שעומדת להיות לי הרפתקה כמו בסרטים, ככה שלא דאגתי יותר מידי מהמחסור באקשן. הסתכלתי על מיכאל והוא הסתכל כמו כולם על הנערה. חזרתי להסתכל עליה גם. היא נשענה על הידיים אחורה וסקרה את כולנו במבט רציני. "בסדר. אז...לאחרונה אנחנו, 'התיליונים מצילים חיים' –" היא פתחה אבל הצבעתי במבוכה. לא היינו בכיתת לימוד, ומשום מה זה הפך את זה למביך. הנערה מצמצה והסתכלה עליי בשאלה. "מה?" שאלה. כחכחתי בגרון. "מה זאת אומרת 'מצילים חיים?' הרגע ניצלנו מכדור הארץ. ולא הצגתם את עצמכם," ציינתי. מיכאל חייך וגם היא חייכה במעורפל. "צודקת, נכון. סליחה. אני נופר." היא הצביעה על עצמה עם הפונפון. "וזהו חברי היקר ג'יימס." היא הצביעה על הנער שחור השיער שישב לידה והוא הסמיק. ואז החטיף לה. "היית חייבת לציין שאני חבר שלך?" הוא רטן והיא צחקה. "כן. ולי קוראים נופר. וזאת יוליה." היא החוותה בראשה על נערה ביישנית למראה שישבה לידי. מצמצתי והסתכלתי עליה. היה לה שיער בלונדיני חלק ועיניים כחולות אסוף לצמת גולגול. היא לבשה שמלת פרחים. חייכתי אליה והיא חייכה חזרה בהיסוס ואז הראתה לי את התיליון האדום המרובע שלה. הנהנתי והראיתי לה את המעויין שלי. היא חייכה קצת יותר עכשיו. התחלתי לחשוב שהתיליונים הם כמו כרטיס כניסה לחבורה ומשם השם שלה: 'התיליונים מצילים חיים'.

"מיכאל," אמר מיכאל לידי. "אני אבישג," אמרתי ושמטתי את התיליון שלי והוא חזר לנוח לי על הצוואר בקור שקצת קירר אותי מהמזגן החם. נופר הנהנה וקימטה את המצח. "מיכאל גם צריך תיליון," אמר ג'יימס, ואז חיטט בשקית קטנה ושחורה שנראתה כמו מחנות גלריה. בהיתי בשקית. "איפה יש כאן מרכז קניות?" שאלתי בסקרנות בזמן שג'יימס הוציא תיליון. נופר חייכה. "בהמשך. שם קנינו את כל התיליונים כמו שניחשת." אמרה וחייכתי. אני גדלתי במרכז הקניות של כרמיאל. אבל יהיה מעניין להכיר חדש. "בכל מקרה," נופר אמרה בזמן שג'יימס הושיט תיליון בצורת שמש למיכאל בצבע צהוב והוא לבש אותו על הצוואר, "גילינו משהו מחריד." נופר הנמיכה את הקול והחווירה קצת. ג'יימס חיבק אותה. "כן. משהו שקשור לשמש." אמר. נופר הנהנה והסירה את התיליון שלה משום מה. "בוא נתחלף, מיכאל. אני המנהיגה, וזה ייראה טיפשי שאלך בתיליון שהוא לא בצורת שמש כשאנחנו מצילים את השמש בזכותי." אמרה ומיכאל מצמץ והם התחלפו. לנופר היה תיליון בצורת שרביט ועכשיו הוא היה של מיכאל. חייכתי. נופר כחכחה בגרון כדי שנשתוק כשכולנו התחלנו להשווייץ כל אחד בתיליון שלו. "אז לעניינינו. גילינו משהו מחריד," היא התנשפה, כנראה באימה. ג'יימס חיבק אותה שוב. מצמצתי גם והתיישבתי וחזרתי לנושא. "מה יכול להיות גרוע יותר מזה שכדור הארץ הושמד?" שאלתי.