החיים שלי

~פרק 3~

"בוקר! להתעורר! ארוחת בוקר מוכנה!"- אימי צעקה ממורד המדרגות.

"רעבה?"- שאלתי את סתיו כשלבשתי את חולצתי.

"תמיד"- ענתה בעוד שעיניה עצומות.

-צחקקתי, "טוב בואי, לפני שיאכלו את הכל"- אמרתי ונישקתי את מצחה.

ירדנו לשולחן.
משפחתי ישבה, כמו תמיד, בסדר מיוחד:
אבא (איתן)- בראש השולחן
אמא (סיוון)- ליד אבא מצד ימין
אחי הגדול (איתי)- ליד אבא מצד שמאל
אחותי הגדולה (אנה)- ליד אמא
אחי הקטן (אביב)- ליד אנה
אני- ליד איתי

כשהתיישבנו משפחתי הביטה בי ובסתיו, אבא חייך ואמר לנו בוקר טוב.

''בוקר טוב משפחה"- אמרתי.

"בוקר","בוקר אור","בוקר טוב"- מלמלו כולם.

כפי שאמרתי משפחתי יודעת שאני לסבית, אז הבוקר התחיל קצת מוזר, כי הם רואים שהבן אדם היחיד שבא לכאן איתי לבד זה עמית, אבל הפעם זה היה או יותר נכון הייתה מישהי אחרת.

איתי פתח ת'פה ושאל את סתיו- "נו, אז איך קוראים לך?"

"סתיו"- היא השיבה בנחת.

"אווו יש לנו את אביב הקטן שלנו, ממש עונות השנה התאספו כאן"- אמר איתי כשהכניס אוכל לפה.

"בחייאת איתי, אולי תשתוק טיפה, לא יזיק לך, בעיקר כשאתה עם אוכל בפה"- אמרה אנה והסתכלה עלינו בחיוך קל,
חייכנו בחזרה.

"הכל בסדר?"- שאלתי בלחש את סתיו.

"אני בסדר"- ענתה.

"אם את רוצה שנלך, אז נלך אם את לא מרגישה כאן בנוח"- אמרתי לה בביטחון.

"אני בסדר גמור, תודה"- השיבה.

המשכנו לאכול...

"את חברה של מיה?"- שאל אביב את סתיו.

אני וסתיו החלפנו מבטים והיא הנהנה בראשה לעברי.

"כן"- ענתה, "אנחנו לומדות יחד
באותה כיתה"- המשיכה.

אני אוהבת את הרוגע שיש בה, כ"כ רגועה ונעימה.

"כנראה לא רק בביה"ס"- גיחך איתי בזלזול.

"שמור על הפה שלך!"- הערתי לאיתי, והסטתי את מבטי לעבר אימי.

-אני אוהבת את איתי אבל לפעמים הוא יכול להיות בן זונה.

סיימנו לאכול,
איתי ניגש אלינו ואמר- "אני מצטער על מה שאמרתי מקודם, אני יכול להיות מגעיל לפעמים, אני מצטער, אל תקחי את זה אישית".
סתיו סלחה לו.

הלכנו לפארק,
שם פגשנו את נדב, עידו, שני ועמית.
הם הופתעו לראות אותי עם מישהו שהוא לא עמית,
הכרתי ביניהם והתחלנו לדבר, עמית סיפר על הטיול שהיה להם, כמה שהוא התגעגע....

וככה בילינו את שישי.

בערב הייתי צריכה ללוות את סתיו הביתה, דיברנו וניסינו להבין מה זה אומר עלינו.
אני שתקתי והיא דיברה, אחלה שיחה...
בסוף היינו באיזה מקום חשוך, וכשלא היה אף אחד,
הנחתי את ידיי על פניה ונישקתי אותה.

כששפתי התנתקו משפתיה, היא חייכה וחיבקה אותי.

בפעם האחרונה שככה חיבקו אותי, היה כשאני ועמית שוב חזרנו להיות בקשר אחרי חודשיים שלא, אז חיבקנו אחד את השניה במשך שעה ולא עזבנו.
אבל עכשיו זה היה שונה, החיבוק היה דומה הזמן היה שונה, התחבקתי איתה במשך 3 דקות אבל זה הרגיש כמו שעה שלמה.

"כל פעם שאני לידך, אני מרגישה
רגועה ובטוחה"- אמרה סתיו.

"גם אני, גם אני"- עניתי כשהדקתי את החיבוק איתה.

התנתקנו, לא רצינו את זה, שתינו הרגשנו את הרצון להמשיך.
היא הייתה צריכה ללכת...

"לילה טוב מלאך"- צעקתי לעברה כשהיא פתחה את שער הכניסה.

היא הסתובבה ושלחה לי נשיקה באוויר.