החיים שלי

~פרק 10~

סתיו נכנסה לדירה.

לא יכולתי לעשות כלום. אני לא האמנתי למראה עיניי.

סתיו התקרבה אליי. התיישבה על קצות האצבעות.

כל האנשים שהיו בחדר, יצאו. אפילו עמית.

הסתכלתי בעיניה והעברתי את האגודל שלי על הלחי שלה.

הדמעות עלו לי ולא יכולתי לעצור אותן.
גם סתיו התחילה לבכות.

התחבקנו כ"כ חזק שלא נשאר אוויר לנשימה.

התנתקנו.

נישקתי אותה ולא עזבתי.
היא שמה את ידה על ידי.

התנתקנו.

מצחי נגע במצחה.

"איפה היית?"- שאלתי כשהדמעות זולגות על לחי.

"עכשיו נספר לך הכל. לך ולעמית."- ענתה.

שוב נישקתי אותה.
התגעגעתי לנגיעות שלה, ולחיוך שלה, ולחום ידיה. לזרם שהיא מעבירה בי כל פעם.
התגעגעתי לחיבוקים שלה, לנשיקות שלה.
התגעגעתי למי שהיא.

"התגעגעתי אלייך"- אמרה סתיו.

"גם אני אלייך. אין לך מושג כמה"- אמרתי, והסתכלתי בעיניה החומות המלאות בדמעות.

לחדר חזרו האנשים.

חוץ מהאנשים שהיו בחדר מקודם, נכנס יואב (אבא של סתיו), שני שומרי ראש, והבחורה שהייתה בג'יפ.

"ובכן, אפשר לדעת איך קוראים לכם כבר?!"- שאל עמית בדחיפות.

"תציג אותנו"- אמר יואב לסוכן טריונר.

"אני אבינור, זאת אור, זה אבא שלנו יואב,
ואלה שומרי ראש שלנו אסף ומייק"- אמר אבינור.

"ומה קורה כאן בדיוק? איפה אנחנו? ואיפה ההסברים המובטחים לנו?"- שאלתי.

"אנחנו באילת"- אמר יואב.

"יש! צדקנו! סתיו באמת הייתה באילת!"- התלהב עמית.

צחקתי והכתי את אגרופי באגרופו.

"אף אחד לא מכיר את המקום הזה, וגם אסור לכם לספר למישהו על המקום הזה"- אמר יואב.

"סבבה, ספר לנו כבר מה קורה כאן"- אמר עמית בחוסר סבלנות.

"אנחנו סוכנים, כולנו. אני, אבינור ואור בתחילת דרכה.
סתיו עדיין לא בגיל הדרוש כדי להיות סוכנת, אבל היא יודעת הכל ומודעת להכל.
מה שקרה, זה שהתחילו לרגל אחריי אנשים, והם לא בדיוק הדבר הטוב שיכול לקרות לנו.
הם ניסו לפרוץ למכשירים שלנו ולפרוץ לבתים שלנו."- סיפר יואב.

"וואו, מגניב, אפשר גם להיות סוכן?"- שאל עמית.

"אנחנו היינו בביתך. חיפשנו רמזים לאיפה סתיו יכלה להיעלם. ושמענו אותך אומר ל 2 גברים לנקות את כל הבית ממסמכים ולשרוף אותם, כנראה הגברים האלה היו אסף ומייק.
אגב, הם עשו עבודה טובה, שאפו. לא יכולנו למצוא כלום אחרי שהם ניקו."- התוודתי בפני יואב.