החיים שלי

~פרק 4~

"אחחח"- אמרתי בלחש כשקולי צרוד, "מה השעה?"- שאלתי את עצמי, השעון הראה 14:18, "פאק"- אמרתי בקול.

לידי שכבו סתיו, עמית, עידו ושני.
העברתי מבט בחדר ולא ראיתי את נדב, תהיתי איפה הוא.
ראשי כאב ועוד שניה התפוצץ מכאבים.

"היי, היי, תתעורר, עמית, עמית,
עמית! נו כבר, קום!"- אמרתי כשידי מנדנדת את כתפו מצד לצד.

"נו מה, אחחח, מה את רוצה? מה קרה? בבקשה תפסיקי לצעוק.."- אמר עמית והזיז את ידי מכתפו.

"אני לא צועקת, אני מדברת בלחש, עמית מה קרה אתמול, אתה זוכר?"- אמרתי בלחש כשעוד רגע לא ישמע קולי כלל.

"האמ.. רגע, תני לחשוב שניה"- ענה כשפתח את עיניו והזדקף לאט לישיבה.

"היה יום העצמאות אתמול, לא? ויש לי תחושה שאנחנו בהאנגאובר"- אמר עמית כשהסתכל עליי עם עין אחד פקוחה.

"רגע, אתה זוכר איך הגענו לכאן?, פאק, איפה אנחנו בכלל?"- שאלתי את עמית בקול מודאג.

"אני חושב שבתל אביב, אולי רמת גן, לא יודע"- השיב כשהסתכל מבעד לחלון.

"סגור, סגור ת'וילון, יותר מדי אור יש כאן, צורב בעיניים"- אמרתי כשהנפתי את ידי לכיוון סגירת הוילון.

"טוב, צריך להעיר את כולם ולהבין
איפה אנחנו"- אמרתי לעמית והתחלתי להעיר את סתיו.

כולם התעוררו, היה לכולנו כאב ראש חזק מאוד.

שתינו מים, עידו ושני הקיאו... מסיבה של ממש.

ניסינו להבין של מי הבית ואיפה אנחנו נמצאים, בסוף גילינו שזה הבית של אבא של סתיו, והוא עכשיו בחו''ל.

המבט שלה כשהיא אמרה לנו את זה הטריד אותי טיפה, הרגשתי שמשהו עובר עליה, אך לא שאלתי.

סידרנו וניקינו את הבלאגן. ניסינו להיזכר במה שקרה אתמול בלילה, הכל היה נראה מטושטש, לא הצלחנו.

חזרנו הביתה, סתיו באה איתי.
התקלחנו, הבאתי לה בגדים נקיים שלי, היא הייתה נראת מתוקה בהם, קטנה וחמודה...
אחרי שאכלנו ראינו סרט, נרדמנו. היום היה קצר בשבילנו, אך מאוד מעייף.

עברו יומיים, לא הלכנו לביה''ס, היום יום ראשון, ולא רצינו.
היום אני וסתיו חוגגות 3 חודשים ביחד, נחמד.
הלכנו לאכול במסעדה, טוב בואו לא נגזים, איזו מסעדה... גלידה ובאולינג.

אני עדיין רוצה לשאול אותה, מה הטריד אותה כשהיינו בבית של אבא שלה... אולי זה קשור לפעם ההיא כששאלתי לאן היא נעלמה ל-3 ימים, והיא ענתה שדברים במשפחה...
אני לא רוצה להיכנס לדברים שלא שלי, אבל אני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה.

טוב, אשאל אותה, אבל לא היום, היום זה יום כיף שלנו..
היום אנחנו מבלות.

"היי, היי, זה לא הוגן, עכשיו תורי"- אמרתי וצחקתי בזמן שלקחתי לה את הכדור מהידיים.

"נו, אולי תני לי, אני אנסה להפיל את החיילים בשבילך"- הסתכלה עליי במבט חמוד שקשה לסרב לו.

"היי, אל תנסי לתמרן אותי, אני לא אתן לך, עכשיו תורי"- אמרתי.

"טוב נו"- אמרה כשהסתובבה וזרקה את הכדור על השביל.

"היי! ערמומית קטנה, בסוף הצלחת"- אמרתי לה וצחקתי.
"אבל מה שלא הצלחת זה להפיל את החיילים, את אמרת שתצליחי..."- המשכתי וצחקתי עוד יותר.

התקרבתי אליה וכשסתיו באה לנשק אותי לקחתי את הכדור וזרקתי אותו על השביל, ובום! סטרייק!

"תלמדי ממני כל עוד את חיה"- אמרתי וקרצתי.

"העונג כולו שלי"- אמרה סתיו כשצחקה והתקרבה לנשק אותי.

"איי איי, לא הפעם גברתי, שוב המניפולציות שלך?
לא יעבוד הפעם"- אמרתי כשלקחתי את הכדור וזרקתי אותו.

"את בטוחה?"- שאלה סתיו בתהייה.

"את כבר ראית, פעמיים"- השבתי.

סתיו התקרבה, קרוב יותר ויותר, ונישקה אותי.

"שיט, הצלחת, את יודעת למה? כי נתתי לך, לא רציתי להשאיר אותך עם הרצון לקבל את הנשיקה המופלאה ממני"- אמרתי והסתכלתי עליה במבט חושני.

"ברור"- אמרה סתיו באי אמון וצחקקה.