Is it real?

פרק 10

זה רק אני או ששון מנדס פשוט כול כל חתיך!
א

מרתי לכן להזכיר לי!!!!!!
שיט עוד שתי פרקים ואין לי מוכן אז אם יש הפסקה בעליית הפרקים אז זה בגלל זה
סיימנו לארוז וכבר העברנו חלק מן הדברים לבית אמרנו שאחרי שאסיים עם הנאום של המשרד נמשיך להעביר את כול הדברים ונתמקם בבית.
לבשתי בלייזר ומעליו מעיל ונעלי עקב גבוהות.
***
״אנחנו רוצים לקבל את המנהלת החדשה של חברת ג'קסון  גברת אליזבת מרלין ג'קסון " הציג וויזלי  עליתי לבמה למשמע מחיאות הכפיים וישר עצרתי אותם ״בבקשה לא,תפסיקו את מחיאות הכפיים זה לא משהו מיוחד זה רק קבלת תפקיד״ אמרתי וישר המשכתי ״שלום,קוראים לי אליזבת מרלין ג'קסון אני בת 22 והבת של רוברט ג'קסון המנהל הישן שלכם כמו שרובכם כנראה יודעים אבי נפטר לפני כשנתיים ואני ועורך הדין וויזלי גילינו כמה דברים ביחד ועכשיו אני אהיה המנהלת החדשה ובעלת כול הנכסים הנוכחים שלו אז לסיום אראה את כולכם מחר״ אמרתי וירדתי מן הבמה ישירות אל המכונית כאשר שומרים באים אחרי למה? ״וויזלי?״ קראתי "מדוע יש אנשים או יותר נכון שומרים סביבי?״ ״זה לביטחון האישי שלך״ אמר לי ״אוקיי,תודה רבה על הכול וויזלי לא יכולתי לבקש יות מזה אתה עזרת לי מאוד״אמרתי עם חיוך נעים ״את בן אדם נהדר מיס אליזבת״ חייך וחייכתי חזרה נכנסת בתוח המרצדס השחור שמסתבר שייכת לאבי.
******
בית.
סוף סוף בית!אני שמחה שלא עשו עם הבית הזה כלום!
אני הולכת להשאיר את החדרים אוצו הדבר רק להפוך כול קומה למשהו אחר. קומה שלי קומה של מיה וקומה של משרדים שם ההיה המשרד של אבי שבו לא אגע.
התהלכתי בבית ונזכרתי בכול מיני זכרונות ילדות קצרות שכוללות את אבי המנוח בהן.
החלטתי שאני אצא לריצה לנקות את הראש שלי ממחשבות.
כוח הבית שלי סובב סביב שומרים כאלה ואחרים.
אני חושבת שאקטין אותם.
שמתי חזיית ספורט טייץ שחור ומעל סוודר ענק כי קפוא בחוץ (hoddie) (סליחה אני מכורה)
״שלום״ אמרתי לאחד השומרים מחוץ לחדרי ״שלום גברתי״ אמר ״מי האחראי כאן?״ ״סליחה?״ ״מי מנהל את כול עיניים השמירה?״ ״אני יודע שהוא יבוא לכאן מחר חוץ מזה אני לא יודע כלום״ אוקיי תודה רבה עזרת לי מאוד״ ״בשמחה״ ״רק עוד משהו אני יוצאת לשעה בערך אני רוצה שמירה מלאה על מיה גם מבפנים וגם מבחוץ כול דבר קטן על אחריותכם לדווח לי!״ אמרתי עם אצבע מורה ״כן גברתי״
הלכתי לריצה ושמתי את האוזניות והשיר(למעלה) הושמע בו.
התחלתי לרוץ פשוט לרוץ ולא לעצור.
בכיתי ובכיתי הרבה.
נזכרתי ביום שווי שלי בא אלינו הביתה לבשר שאבי נרצח.
אימי השתגע מכול הכיווונים,אחותי הייתה אז קטנה אז לא כול כך הבינה וגם לא נתנו לה להבין..
מאז אימי התדרדרה בגלל שהיא היתה יפיפייה קורנת ונראתה עשר אם לא חמש עשרה שנים מתחת לגילה,יכלה להשיג כול אחד שחפצה בו
אני בעיקר בכיתי והתחרטתי על זה שלא הייתה לי הזדמנות להיפרד או לעשות דברים שהו ההיה נוכח בהם..
חזרתי הביתה אחרי הרבה דמעות וזיעה קרה בגלל הקור.
השעה 9 בלילה ואני אלך לבדוק על מיה
״תודה רבה לך״ אמרתי לשומר שדיברתי איתו לפני שהלכתי ובדקתי שהכול טוב עם מיה ״בשמחה גבירתי״ ״רק אך קוראים לך?״ ״קוראים לי מקס ג'ורדן גברתי״ ״היי מקס ומעכשיו תקרא לי אליזבת או ליזי או משהו בסגנו..תודה רבה לך״
אמרתי והלכתי לחדר שלי להתקלח ולהחליף לפיגמה חמימה ופלאפית.
אני יורד. למטה להכין לי ארוחת ערב ויושבת על האי במטבח ומתעדכנת בפלאפון שלי לראות שהכול תקין
דינגדונג
צלצול בדלת.
״גברתי״ ניגש אלי אחד השומרים תוך כדי שאכלתי״כן?״ שאלתי ״יש מישהו בדלת״ אמר ״מי זה?״ ״הוא אמר לי לא לאמר לך מי הוא אבל אני מכיר אותו והוא לא מזיק הוא הבן של חבר מאוד טוב של אביך המנוח״ ״אם בסדר אני אגש" ״תודה״ חייכתי למשמע המילים שאמר והלכתי לכיוון הדלת
פתחתי אותה וההיצע בהלם ״שלום יפיפייה״

אך?
אוהבת💕