Is it real?

פרק 16

שיהיה בוקר טוב לכולם פרק זה מוקדש לבנות שמגיבות😍
למה הוא לא שולח הודעות במסנגר כמו כול בן אדם נורמלי בימנו?למה הוא עובד במכתבים?

אשקר אם אומר שאני לא עצבני הפרת את אמוני,וברכת לאלף עזאזל בחזרה לקנדה,אייני יודע מדוע עשית את המעשה הטיפשי הזה אבל.
את לא יודעת שאני רק התחלתי,את חשבת שברגע שתעזבי אני אסיים. אבל לא ממש לא את טעית.
הסימן ששלחת לי אתמול סימן לי רעות.
אני מבין מדוע את פוחדת ואין בך את האמון שלי..אבל אני לא מבין למה?אני לא עשיתי שום דבר שיגרום לך פחד.
אני בטוח במאת האחוזים שאת פוחדת רק בגלל השם הנפוץ שבגללו את מכירה את האופי שבנו לי,משום שאני רחוק מהדמות הזאת.
אני הולך לשנות את דעתך זה בטוח.
להתראות בנתיים נסיכה,תתכונני אני אבוא בקרוב.

אני פשוט בוחרת להתעלם מהעובדה שאני פאקינג פוחדת.לעזאזל עם המתאו הזה
יש לי דברים יותר חשובים מאשר להתייחס לגבר בן 25 שפשוט באלו.

סיימתי את יום העבודה העמוס .
הסתבכתי עם מפתחות הבית עד שנמאס לי ממנו שפשוט דפקתי על הידית והדלת נפתחה "יופי" חשבתי לעצמי בזמן שגלגלתי עניים.
ואחר כך גיחחתי לעצמי על הטיפשות שלי
הסתובבתי בתנועה חדה כאשר שמעתי קול צורם
אבל נרגעתי כאשר ראיתי שאחד השומרים הפילו משהו שלא זיהתי כול כך.
אחרי זה הלכתי לכיוון המטבח להכין לי ארוחת ערב הכנתי לי דג סלמון אפוי.
היה טעים אם תהיתים. (אני בטוחה שתהיתים)
אכלתי תוך כדי בהיה חזקה בחדר המדרגות למשל..
אבל אותו רעש של שבירת מנורה פגעה בי עד כדי כך.
מרוב בהלה נוראית שחררתי צרחה כול כך חזקה שהשומרים הציאו נשק.
"מה קרה?!" שאלו כול אחד בתורו והיו מוכנים לירות עם סימן קטן שלי.
"שלום לכם" הסתכלתי על הדמות היושבת נינוחה על הספה עם מבט מפחיד ומאויים.
מה הוא לעזאזל עושה כאן?
שמתי את ידי על ליבי משום שפעימות לבי לא נרגעו עדיין.
"משוחררים" הצלחתי לאמר.
אחרי האמירה שלי כולם חזרו לעמדתם.
כשהסתובבתי לשבת בחזרה על הכיסא ולשתות מים כדי להרגע שמעתי גיחוח קל מהצד.
"ממה אתה צוחק?" אני שואלת עדין מבוהלת הסתכלתי עליו מחכה להסבר "הם מקשיבים לך,זה מפתיע קצת.אבל אנחנו נעשה משהו במעבר חד" אומר מתקדם לעברי "לפני הנושא הקודם,אני לא מבינה מדוע הם לא יקשיבו לי"
הוא התקרב אליי יותר מידי קרוב.
פשוט בוהה לי בעיניים עד שזה היפנט אותי והסתכלתי לתוך עיני האוקיינוס הכחולות שלו הוא שם את ידו על לחיי הימינית.
לא ידעתי מה לעשות,גופי השתטק עם נכון,פשוט לא ידעתי מה לעשות.
ולא אהבתי את זה.
לא אהבתי את זה בכלל,אני שונאת להרגיש הנשלטת,במיוחד ממנו למה אתם שואלים ?אולי בגלל כול הדברים הרעים שהוא עשה ועושה.
הוא התקרב אלי והמוח צעק לי תוזיזי את הפנים שלך מיד.
אבל הלב שלי צעק לי תנשקי אותו מיד.
אני..אני...אני לא יודעת מה לעשות אני פשוט חסרת מחשבות וחסרת מילים מה לעזאזל לעשות?
תמיד להקשיב למוח
אף פעם לא להקשיב ללב.
סביבתי את הפנים שלי הוא נישק את הלחי הימנית שלי וגיחח אחרי שנייה.
אבל לא גיחוח מתחכם שמח לגלגני או מצחיק.
הוא היה עצוב גיחוח עצוב.
וזה פגע לי ישר בלב אני ממש לא התכוונתי להעליב אותו!מוח מטומטם.
"אני מצטערת,לא התכוונתי לפגוע בך המוח המטומטם שלי אני כול כך מצטערת מתאו לא התכוונ-" אמרתי.
הרגשתי את שפתיו על ראשי.
מה?
לדבר כזה לא ציפיתי.
"זה בסדר,אנחנו לא מכירים כול כך בשביל שיהיה לך את הביטחון הזה,אבל אל דאגה."
"אני בכול זאת מצטערת."
הוא אסף את מעילו והלך לכיוון הדלת וקרץ לי?
"תיהי מוכנה בשעה שמונה אני אבוא לאסוף אותך,תלבשי משהו חגיגי."
"מה?אני ל-"
"אראה אותך עוד שלוש שעות יפה."
קרץ לי שוב.
אך הגעתי למצב שאני יוצאת לדייט עם פושע מהעולם התחתון?
מישהו מוכן להסביר לי?
את בן אדם טיפש אליזבת.. מלמלתי לעצמי כול הדרך למעלה כדי למצוא מה ללבוש להיום בערב.
אולי אני פשוט לא אלך?
חשבתי אבל אמרתי שאם אני לא אלך,מההיכרות הקצרה שלי עם מתאו,הוא ייקח אותי עם פיג'מה מצידו.
"אני אלבש את זה" חשבתי לעצמי.
שמלה שחורה מתוחכמת.

רציתי לשים שמלה תחרה שחורה אבל בסוף וויתרתי כי לא רציתי להראות כמו מישהי שרוצה יתר על המידה צומת לב.
הלכתי להתקלח סיימתי התאפרתי באיפור עדיין נעלתי נעלי עקב שחורות ודקות.
אחר כך עברתי לשיער שלי הידוע באורך הקצר שלו..
וסלסלתי אותו מעט בקצוות.
אחר כך שמתי לי בתוך תיק מפתיע שחור טלפון ארנק את האודם ששמתי כול מיני דברים אחרים.
השעה הייתה שבע חמישים ושמונה וצלצול נשמע בכול רחבי הבית.
פתחתי את הדלת וראיתי אותו.
מעוטר בחליפת טוקסידו שחורה ואלגנטית.
הרכנתי את ראשי כאשר שמתי לב שהוא בוחן אותי ללא בושה.
"את נראת עוצרת נשימה" הרמתי עליו מבט ושלחתי חיוך קטן "גם אתה בסדר" הוא גיחח ונכנס לתוך הבית.
"הקדמת" גיחוחו נשמע שוב פעם.
"בדקה" השיב עם חיוך
"אתה נשמע אופטימי מהרגיל" מלמלתי אחרי שהבאתי לשנינו כוסות מים.
הוא הבזיק אלי חיוך כובש ושינה נושא.
"אני חוזרת על דבריי הראשונים שיצאו מפי כאשר הגעתי לכאן.
את נראת נהדר.אבל, זה יותר מידי חשוף וגם קר בחוץ אז אני מחכה שתחליפי.
"אני ממש לא מחליפה" עמדתי על העמדה שלי.
"אליזבת מצידי לחכות כאן עד 12 שתחליטי,אבל את מחליפה"
"זה או שאני הולכת ככה או שאני נשארת בבית."
אמרתי בפרצוף מאוכזב
"אל תעשי את הפרצוף הזה עקשנית" אמר.
"בואי נלך,אבל לפעם הבאה רק שתדעי תלשבי משהו פחות חשוף.
תשימי מעיל מעלייך בבקשה"
פעם הבאה?
הסתכלתי אליו "אני אוהבת שקר לי" אני אומרת ומתקדמת ליציאה.
שמעתי אותו נאנח ומוביל אותי לכיוון ריכבו המפואר.
"מאיפה השגת את העקשנות הזאת?" מלמל כאשר התניע את המכונית
"מאבא שלי"
הוא הסתכל עלי בחצי פרצוף והתחיל בנסיעה.

אהובות יקרות שלי.
עכשיו זה יותר ארוך כמעט יכול הפרקים שהעלתי!ואני ממש מנסה להעלות את אורך הפרקים.מקווה שתוכלו להעריך את זה😘
ואשמח אם תראו לי את זה בתגובה או בכוכב.
כול פעם מחדש אני שמחה כאשר מישהו מצביע או מגיב.
אוהבת מלא

934מילים