Is it real?

פרק 12

תודה על אלף קריאות!מעריכה כול אחד ואחת❤😍 פרק אקסטרימלי ארוך על אלףף קריאותת

היום במשרד היה נחמד... הרבה אנשים לא התנהגו אלי בכבוד..אלה בגסות רוח אני חושבת שאחזיר את השמירה אליי כי כמה בנות איימו אליי פיזית ונפשית..אני אתן להן את המחשבה שהן ניצחו,אבל לקחתי את השמות שלהן ומאוחר יותר אני אפטר אותן.
״מקס״ התקשרתי ״כן אליזבת״ ״מתי האיש שהחראי על השומרים יגיע?״ ״מתי שתצטרכי אותו״ ״אוקיי מעולה, אני גם אצטרך עוזר או עוזרת שתהייה צמודה אליי בעינינים של העבודה, ותוכל לאמר לו לבוא בשמונה?״ "בשמחה״ ״תודה מקס יום טוב״ ״גם לך״
ניתקתי את השיחה וקראתי לאריק מהמשיבון הקולי שלי.
לחצתי על הכפתור ״אריק תוכל לקרוא לאוליביה,שרה,ואמה?״ ״כן גברתי אוכל לשאול למה?״ הוא פשוט חטטן הבן אדם הזה ״רק אם אתה לא רוצה לאבד את העבודה שלך״ אמרתי וניתקתי
אחרי כמה דק הבנות היו אצלי אחרי שהוצאתי להם מכתבי פיטורין ללא פיצויים אלה תביעה התקינו לי כפתור שירות לאם אני אצטרך שומרים ייכנסו אלי מהר במקרה הצבע של הכפתור הוא אדום איזו קלישאה ״מה את עושה פה?״ שאלו כולן בגועל ״היי שמי אליזבת מרלין ג'קסון אני המנהלת החדשה שלך כן מיום ראשון אני הבת של רוברט ג'קסון ואתן שלושתכן מפוטרות עם תביעה על פגיעה באדם בחברה ללא מכתבי פיצויים עכשיו תלכו מכאן״ אמרתי וחזרתי להסתכל על הניירת ״ את לא יכולה לעשות את זה״ ״תרא אותי״ ״בבקשה אנחנו מצטערות לא יידענו״ ״בדיוק בגלל זה תצאו עכשיו או שאוציא אתכם בכוח״ ״לא לא..״ לחצתי עלמ הכפתור המשכתי להסתכל על הניירת ועשית תנועה עם היד של תוציאו אותם ואמרתי:״תוציאו אותן מהבניין ותתנו לשומרים את השמות שלהן שלא יכניסו אותם״
״כן גברתי״ ״תודה״
חזרתי לבית אחרי יום מתיש ולגלות את מתאו אצלנו ״מתאו מה אתה עושה פה?״ הוא היה נראה עצבני עצבני מאוד ״מי זה אלכס?!״ שאל בכעס יותר נכון צרח בכעס
״אך אתה יודע מי זה,ולמה אתה כול כך עצבני?״ שאלתי ״את רוצה לספר לי מי זה לעזאזל האקס הזה שלך?!״ עוד הפעם צרח ״נראה לי אני אלך״ אמרתי ועליתי מהר לחדר שלי ונעלתי את הדלת נכנסתי בן השמיכה וניסתי לישון ולשכוח מהעבר הארור אך הוא מכיר את האקס ש..ש..הרס אותי פיזית ונפשית?״
״אליזבת תפתחי את הדלת״ מתאו דפק עם אגרופיו על הדלת בחוזקה ״בבקשה תלך״ מלמלתי ״בחים לא״ ״למה ההית חייב להזכיר אותו?מה עשיתי?לא עשיתי שום דבר שתזכיר לי את הבן אדם המזורגג הזה!אני אירחתי אותך בביתי נתתי לך מיטה חמה ואוכל ואתה מחזיר לי טובה בהזכרת העבר שאני מנסה בכול כוחי לשכוח!?!״
״אליזבת תפתחי״ הוא נשמע יותר מאופק אבל עדיין.
הוא לא היה צריך להזכיר את זה ״אני מבקשת ממך ללכת לי מהבית ולא לחזור לכאן יותר״ ״אני לא אעשה את זה ושנינו יודעים את זה..עכשיו תפתחי לי בבקשה או שאני אשבור את הדלת ״ לילה טוב מתאו אמרתי וכיסיתי את האור ״אליזבת״ הזהיר ״תלך מפה״
התקלחתי מהר והחלפתי לפיגמה ״תבטל לי את הפגישה מקס״ צעקתי
נכנסתי אל מתחת למיטה ונרדמתי
קמתי עייפה ותשושה,השעה עכשיו שלוש בלילה זזתי טיפה וראיתי את מתאו לידי מחבק את המותניים שלי!?!?״ את ערה?״ שאל למה אתה פה ואך הצלחת להיכנס?״ שאלתי ״זה אני למה שאני לא אצליח?״ שאל ״אני מצטער על מוקדם יותר היום לא התכוונתי ‏שתכווי כזו עוגמת נפש״ ״אתה יודע מה קרה?״ שאלתי  ״אל תבכי״ אמר ועזר לי למחות את הדמעות ״ידעת או לא?״ שאלתי והסתכלתי עליו ״כן״ אמר בלחש ״אז למה הזכרת את זה?״ שאלתי עדין סבלנית ״רציתי לדעת אם זה נכון, בואי נעזוב את זה אמר ״ ״מתא...-״ ״לא די אליזבת,די לעשות את עצמך חזקה,שנינו יודעים כמה שברירית את מבפנים בואי לכאן״ אמר וחיבק אותי שהראש שלי על החזה שלו והרגלים שלי על שלו מקופלת לכדור קטן והוא מלטף את ראשי ומנשק.
למה הוא מתנהג אלי ככה?הוא לא אמור להיות ראש המאפיה של של כול דרום אמריקה?
הוא כזה חמוד, אבל מה שכן אני חייבת לברר אך הוא בכלל מכיר אותי.

שבועיים עברו מאז מה שקרה.
מאז לא שמעתי ממנו אבל השבוע היו לי חדשות רעות וחדשות טובות:סיימתי לסדר את כול העניינים ואני לגמרי שולטת בזה!
חדשות רעות: מקס אמר לי שיש שמועות שאני די בטוחה שהם נכונות,הוא התחיל להגזים בשתייה ואני די דאגתי ששמעתי את עד שהוסיף שהוא שותה בדיוק באותה כמות שהוא מחליף בחורות(שוט=בחורה) מה הקטע של הנוסחא הזאת?.
אמרתי לעצמי שלא צריך להיות אכפת לי... כי אין לנו שום דבר בקשר מסוים מה שכן הוא חירטט אותי בכול כך הרבה שיט שקנה אותי קצת אבל לא עוד. אני לא אחזור להיות אותה אחת שנופלת לכול דבר שקונים לה.
אני אהיה מעכשיו חזקה עם ביטחון עצמי מלא.כמובן שלא אתחצף או אשתנה בצורה רעה אבל כן אפתח עור של פיל ולא יהיה עוד אחת שיוכלו לשחק בה.
וואו איזה נאום חשבתי לעצמי וציחקקתי
הוא פשוט רודף שמלות מלמלתי לעצמי בזמן שענדתי את עגילי החישוק שלי
"מוכנה" מלמלתי שסידרתי את בגדי פעם אחרונה והלכתי לברך את מיה לשלום

בזמן הנסיעה למשרד היא עורכת בערך עשר דק נזכרתי שלא דיברתי עם לורה כול כך הרבה זמן.
התקשרתי אליה בידיעה שהיא פנויה בשעה הזאתי
"כן?" ענתה והפריעה לעירורי "הלו לורה זאת אליזבת" היו רעשים ברקע רעשים של דיבור אבל רק שאמרתי הלו כולם השתתקו? "אליס שלי,אך את מרגישה לא שמעתי ממך המון זמן " "כן אני יודעת אני מצטערת כול כך על זהנשםשוט עזבץי הכול לטובת העסק של אבא שלי בלי להודיע לך כלום אמרתי לעצמי שאני צריכה להתקשר אלייך וכול פעם אני שוכחת עד אתמול שכתבתי לי פתק על המקרר והתקשרתי ישר שנכנסתי למכונית" "הכול טוה מתוקה אבל את מדברת בזמן נהיגה?זה נורא מסוכן" ברקע מישהו מתנשף בכעס מה? "לא לא לוקחים אותי לעבודה לא מסכימים לי לנהוג לבד זה כזה פטתי" נחרתי בבוז והיא ציחקקה "סוף סוך היחס הראוי לך" "אל תגזימי לורה " "את פשוט לא מבינה ליזי-" "הגענו גברתי" אמר הנהג אחרי שהורריד את המחיצה של החלון ממולי "תודה רוברט" מלמלתי וירדתי מהאוטו "מה התחלת לאמר? סליחה שקטעתי" "הכול טוב חומד אני מפריעה לך אולי תתקשרי מאוחר יותר?" "אתקשר אלייך מן המשרד כבר בארוחת צהריים פשוט יש עכשיו את כול העניין של השומרים שייקח לפחות חצי שעה וזה סיוטי " אמרתי מתבדחת "לא לא צריך" "טוב לורה נדבר מאוחר יותר אוהבת.."

תודה רבה רבה על כול הקריאות וההצבעות! אתם לא מבינים כמה אני מעריכה אתכם
בעצם שילבתי את רק 12 ו13 ביחד כדי שיהיה ארוך אז נגמרו לי הפרקים מה שאומר שייקח לי זמן עד להעלות את הבא. אוהבת הכי מלא בעולם ❤❤ (1039 מיליםם)
אך?
אוהבת💕