Is it real?

פרק 1

קמתי בבוקר עשיתי את האירגונים שלי ולבשתי

ירדתי למטה וראיתי את אימי מתנשקת עם איזה בחור שאני די בטוחה ששניהם שיכורים בצורה אחרת!

מאז המוות של אבי (שינוח בשלום בגן העדן) היא חוזרת כול יום עם מישהו אחר.

הפעם אני לא אשתוק על זה!

פעם אחת היא הביאה מישהו אלינו הביתה והוא שבר על לולי הקטנה את הבקבוק שהיה לו ביד, ההינו צריכים לשהות בבית החולים יותר משלוש שעות ,ועד עכשיו יש לה טראומות.

באותו היום כשזה קרה אני צעתי עלייה ואיימתי עליה שאני אלך למשטרה אם תביא עוד גבר אחד.

המקרה קרה לפני כשבוע והיא עמדה בהסכם עד עכשיו.... זהו זה

אני יותר לא הולכת להקל עליה.

"היי אתה צא מכאן עכשיו" צעקתי על הגבר שהתנשק עם אימי (אם אפשר לקרוא לה אמא) הוא ישר נבהל וברח"את! מה את חושבת שאת עושה??!" אימי שאלה אותי "כרגע?אה נכון מתקשרת למשטרה. כי מישהי לא עמדה בהסכם שלה." היא נראתה מבוהלת.

השעה הייתה חמש בבוקר,אני בדרך כלל קמה בשעות מוקדמות כדי להעיף את הגבר שעם אמא שלי בשביל שלולי לא תראה

וגם בשביל להכין לה את כול הדברים בבוקר לבית הספר שלה.

אבל עכשיו הלך עלייה!

"בבקשה לא!אל תעשי את זה לאמא שלך! אני היחידה שבאמת אוהבת אותך!"

"על מי את עובדת?כלעצמך בלבד!

אני לא אכפת לי יותר , או שאת הולכת עד השעה שבע ואת לא מתקרבת אלי או אל מיה או בכללי לבית יותר או שאני מתקשרת למשטרה."

אמרתי בקול תקיף.

"אוקיי אני אלך לבד,בשבע את לא תראי אותי יותר בחיים."

"יופי"

אמרתי מעוצבנת!

השעה שבע.

אימי הלכה לפני כמה דקות ונשפתי לרווחה סוף סוף!

הלכתי והערתי את מיה (לולי)

"מימי מו קטנה קומי לבית הספר" "טוב ב"ת (מעכשיו אני רק ארשום בת בלי הצופציק למעלה כי זה מעצבן!בקיצור המשך קריאה מהנה)

"אני למטה במטבח אני מכינה לך בייקון וחביתיות לארוחת בוקר ואני אעשה לך סנבויץ לבית הספר"

"אוקיי, תודה ליזי"

"באהבה חומד" אמרתי בחיוך תמים.

הלכתי ללמטה והכנתי את האוכל,כאשר סיימתי שמתי את הכול בצלחת ושמתי בשולחן לצד מיץ התפוזים .

"שלום בת,איפה אמא?"

מיה שאלה אותי "מיה היא יותר לא תטריד אותך .ובוקר טוב גם לך חמודה" אמרתי בחיוך מהסס "מה זאת אומרת?" "את זוכרת את ההסכם שעשיתי עם אמא?" "כן" " אז היא הפרה אותו ועכשיו היא הלכה וזה רק אני ואת." "אהה אוקי.." "אל תיהי עצובה מימי עכשיו נוכל לחזור לבית הקודם שלנו..שאבא היה עוד חי איתנו.." "אך את יודעת?" "כי אני עוד מעט מסיימת את התואר שלי בלהיות מנהלת מחלקה בבית החולים וזה כסף טוב... וגם יש לי הרבה כסף מהמסעדב של כול השנתיים שעבדתי שם..וגם יש לנו הרבה מאוד כסף שאבא השאיר לנו מהחסכונות שלנו." אמרתי בחיוך , מקווה שהיא תיהיה יותר שמחה עכשיו... מה אני עושה בשביל השמחה שלה... והיא לא שמחה נקודה. "הכול בסדר בת אני אוהבת לישון איתך באותה מיטה. " היא אמרה ונמסתי!" "רני יודעת מימי את כבר אמרת לי, פשוט מגיע לך יותר מכול זה..." "טוב מימי דשי עם כול הריגודים האלו!קדימה לבית הספר,שלא תחשבי ששחכתי!" אמרתי לה מגחכת והיא צחקה " בואי אני אקפיץ אותך לבית הספר" יצאנו מהבית כאשר אני ההיתי בדרך לקולג שלי עם התיק צד שלי הגדול שמכיל קלמר קטן עם עטים ומרקרים דפים ומחברות לכתיבה ,ועוד כמה עבודות להגיש למרצים שלי..... בזמן הזה שאני נכנסת לסקודה פאביה 2008 שלי (כן כן אני יודעת שהיא קצת יקרה .. אבל היה אזה פרק זמן ארוך שממש רציתי אותה אז בסוף קניתי...) "יאלה מימי בואי נלך " "אני באה ב"ת" הגענו לבית הספר של מיה בעשרה לשמונה "הגענו מימי" תודה ליזי" אמרה כאשר יצאה מהאוטו ונשקה ללחי שלי "ביי ביי, ומימי מתי אני צריכה לבוא לאסוף אותך?" "בשעה עשריים לארבע" "אוקיי אני יהיה שם""להתראות" אמרה לי ונופפתי לה לשלום היא החזירה לי ונסעתי לכיוון הקולג שבו אני לומדת... הגעתי לקולג שלי וראיתי את אמילי ואת שרה..אוח אני שונאת אותן! הן חברות שלי רק בגלל המעמד של אבא שלי..אבל כבר לר!אבל הן בכול זאת נדבקות אלי,כמו לחות של הקיץ בהודו! "הי בת" אחת מהן אמרה"היי אמילי" "את יוד‏‏‏עת שאני מאורסת?!" "מה?" שאלתי מופתעת "כן! נראה לי קוראים לו אלכס...פשוט הכרתי אותו רק אתמול..אבל מה שאני כן יודעת זה שהוא עשיר מאוד! ובגלל זה אני הולכת להתחתן איתו מחרתיים! ואת החברה הראשונה שאני מזמינה!" ההיתי מופתעת..ידעתי שאמילי היא אחת החברות שהן באמת החברות שלי..אבל עם בן אדם רק בגלל הכסף שלו? זה פשוט רמת שפל אחרת !"אני מאוד שמחה בשבילך שאת מתחתנת אמילי..אבל את בטוחה שאת רוצה להתחתן איתו..רק בגלל הכסף?" היא נראתה מהרהרת.."אני לא יודעת..אבל זה גם די מחויבות שלי מפני שאבא שלי..וזה..,אבל את לא שמחה בשבילי?,שאלהעם עצב בעינים "אני הכי שמחה בשבילך בעולם!" "יש" היא אמרה מחייכת "אויש נו!מה השעה?" שאלה אותי בדרמטיות "עכשיו שמונה וחצי.." אויש יש לי שיעור עוד עשר דקות. "יש לי שיעור עוד חמש דקות.." "גם לי עוד עשר דקות אז ניפרד כאן?" "כן..טוב ביי בת,אני אראה אותך מאוחר יותר בארוחת הצהריים..אולי נצא לאכול.." הנהנתי להסכמה.

והלעתי לכיוון השיעור שלי.כעבור חמש שעות השעה הייתה עשריים וחמישה לשתיים. זאת אומרת זמן לשיעור הריקוד שליח אצל גברת סנטיאגו יותר נכון לורה סנטיאגו .

שלום!חברים וחברות!אז הנה פרק!! ואני כבר אורמת!ככול שההיה יותר תגובות והצבעות .

כך הפרקים יעלו בקצב מהיר יותר! אזזז

תגידו לי מה אתם חושבים בשביל לשפר..או להוסיף......... אז אני אוהבת מלא וניפגש בפרק הבא!

ואל תשכחו להגיד לי אך הפרק יצא!