Is it real?

פרק 20

שנה.
שנה עברה והוא פאקינג התעלם ממני.
למשך שנה.
ואני כול כך לא הולכת לסלוח לו, ואלוהים הוא כול כך ילדותי.
והכול בגלל מה? אגו מטופש? כי אמרתי את מה שאני מרגישה?
השתנה כול כך הרבה השנה.
אני בת 24.
מיה גדלה כול כך היא בת13 וכבר מתחילה לפתח חברויות שונות ומגוונות.
היא כול כך יפה וחכמה.
האמת שאני התחלתי לצאת עם מישהו לפני חודשיים, אחרי שהבנתי שאין לי מה לעשות הוא לא הולך לחזור.
אני הבנתי שאין לי למה להישאר נאמנה או יותר נכון אין לי למי.
לא אכפת לו ממני וזה ידוע.
אז מצאתי מישהו.
וקוראים לא אלכסנדר, הוא כול כך נחמד ומתוק.
הוא רופא בן 27 אני יודעת קצת גדול אבל הוא כול כך מיוחד שתמיד שאני איתו אני שוכחת את זה.
אכפת לו ממני,הוא דואג לי ואוהב.
לעומת הבן אדם השני שעזב ממזמן.
אנחנו מדברים כמעט כול יום, אני חושבת שאני באמת מתחילה להיפתח אליו יותר בקשר הרומנטי, לפחות כך אני מקווה.
אחרי מתאו נסגרתי ומאוד נפגעתי.
חשבתי שיש בעיה בי.
חשבתי שעשיתי משהו רע כי סיפרתי לו אך אני מרגישה.
אני אישה מופנמת שאוהבת לרוב את הלבד שלה.
אלכס עוזר לי להיפתח מחדש.
לא שמעתי ואילו פעם אחת ממתאו ולומר את האמת.
אני יודעת שהרגשות שיש לי עליו לא יעלמו בקרוב.

............
אני עכשיו במשרד שלי עוברת על מסמכים.
השעה אחת וחצי בלילה וזאת השעה שמשקפיים כבר אמורות לרדת אבל לא..
אני עייפה כול כך, בזמן האחרון יש יותר ויותר מקרי רצח ופשעים.
אז בתור עורכת דין מוצלחת אני נשארת להבין מה הולך בעולם באחד בלילה.
האמת שחשבתי כבר ללכת לבית ולישון אבל אני רעבה כול כך.
בזמן האחרון בגלל כול מה שעברתי אין לי זמן וכוח לאכול.
*דפיקה על הדלת*
*הדלת שקופה*
הרמתי את הראש וראיתי את החיוך הגדול והצחור של לא אחר מאשר אלכס
קמתי לפתוח לו את הדלת כי היידים שלו היו עמוסות.
"אלכ מה אתה עושה פה?"
שאלתי מופתעת.
"היי מותק, ידעתי שאת עדיין עובדת וכנראה רעבה אז הבאתי לך אוכל."
"לא היית צריך אני התכוונתי כבר ללכת.." נשקתי לו על הלחי והתיישבתי לידו על הספה.
"עבדת עד עכשיו?" "לא, סיימתי לפני שעה אבל הלכתי לבקר את ההורים שלי." הסביר תוך כדי שפתח את הקופסאות.
"רעבה?" הוסיף הנהנתי "הטרחתי אותך?" שאלתי תוך כדי שאני מוציאה צ'ופסטיקס מהשקית הקטנה.
"ממש לא,בדיוק שחזרתי מההורים שלי החנות הייתה ליד אז ישר חשבתי אלייך , את עובדת קשה מגיעה לך פעם בלאכול קצת גאנק" "האם שמעתי נכון? אלכסנדר נור'ת הרופא המהולל עודד אותי לאכול גאנק פוד? " הסתכלתי עליו בהלם "מצחיקה" מלמל תוך כדי שאכל.
צחקתי קצת והתחלתי גם אני לאכול.
פיטפטנו קצת עד שהוא נהפך למובך וקצת רציני "אפשר לשאול שאלה ליזי?"
"תשאל"
"למה אנחנו לא מדברים על המערכת יחסים שלנו?"
"

לא יודעת..?"
"אין לך בעיה עם זה?"
הנהנתי לשלילה
"בטוחה?"
הנהנתי
"עכשיו?"
"אלכ אתה  מפחד?"
שאלתי בליגלוג תוך כדי שפיהקתי
"עדיף מחר,את עייפה שלא תדברי שטויות"
"אב-"
"שום אבל תסיימי לאכול ואני אקח אותך לבית לישון"
"טוב אבא"

"את רוצה לצאת מחר בשמונה וחצי?"
שאל לפני שהוריד אותי בבית
הנהנתי
"סגור"
"ביי אלכ לילה טוב"
אמרתי וחיבקתי אותו"
"לילה טוב מותק"
חייכתי והלכתי לישון
4:30
אני לא הולכת לישון אני מבינה.
דפיקות חזקות על הדלת
מי זה יכול להיות?
שמתי את החלוק שלי ויצאתי מהחדר לכיוון הסלון.
"מקס? מה פשר הרעש" "הו היי מיס זה איזה שהוא אורח הוא מחכה לך בסלון"
"אתם הכנסתם מישהו לבית ללא רשות?" שאלתי עצבנית "מיס את מכירה אותו הוא בלי נשק והכול חלק ונקימפשוט הוא אמר שלא נספר לך כי זאת הפתעה"
בולשיט מלמלתי.
הלכתי קודם לשתות מים במטבח.
הדפיקות האלו  הבהילו אותי.
הידהקתי את החלוק והלכתי לסלון.
הכוס שלי נפלה מהיד ברגע שראיתי את הבן אדם שהרס לי את הכול.
את הבן אדם שהשאיר אותי ככה לבד בגלל שטות.
ראיתי את הנורא מכול.
ראיתי את מתאו.