"מה לעזאזל קרה?!" שמעתי את קולה של נעומי כשנכנסתי לחדר האוכל "רייבין" היא קראה כשראתה אותי "מה?" שאלתי בחוסר רצון "למה התנהגת ככה?" היא שאלה ולקולה התגנבה תחושה של אכזבה "אני.." אני פותח את פי לדבר אך סוגר אותו כי אני לא יודע מה להגיד "אתה?..." היא שאלה ואני הנדתי ראשי "פשוט עזבי אותי כרגע" אני אומר לה ובורח כמו פחדן..
"למה אתה כאן?" שאל אותי ג'ורדן כשנכנס לשרותים וראה אותי מתחבא מתחת לכיורים "סתם" אני עונה לו בשקט בזמן שהדמעות לא עוצרות. "רייבין סנדרסון מתבקש להגיע למשרד המנהל. אני חוזרת רייבין סנדרסון מתבקש להגיע למשרד המנהל." המזכירה הודיעה במערכת הכריזה "כדאי שאלך" אני אומר, נעמד ובורח לפני שהוא או מישהו אחר יצליחו לראות שבכיתי
"הדרך היחידה להעביר אותך חדר אומרת שתצטרך להיות עם ילדים משכבה אחרת.. זה בסדר מבחינתך?" שאל אותי המנהל בחצי חיוך והנהנתי לאות הסכמה, "מצויין" הוא מודיע לי ומעביר לי מפתח "בניין 'זאב צעיר' חדר 23" הוא אומר ואני מודה לו לפני שאני יוצא מהחדר. "היי מה המנהל רצה מימך?" הופיעה לפתע נעומי "סתם עזר לי עם בעיה" אמרתי לה והתקדמתי לכיוון הכיתה. "למה אתה מתחמק?" היא שאלה כשהתיישבתי "אולי כי אין לי כוח" אמרתי לה מעט גועלי "או קיי רייבין.. כשתחליט להתנהג כמו ילד בוגר ולא כמו תינוק מפונק אתה מוזמן לחזור לדבר איתי" היא אמרה ועברה לשבת ליד ילדה אחרת 'יופי אידיוט.. גם את הבן אדם היחיד שהצלחת להיות איתו בקשר הברחת' חשבתי לעצמי משחרר אנחה שקטה. "שלום לכולם" אמרה המורה באושר "אני רציתי להודיע לכם שהחל ממחר אתם מתחילים ללמוד בשעה 12 בצהריים" היא אמרה וכולם חגגו "למה?" שאל אחד מילדי הכיתה "מפני שממחר מתחילים לעבוד" היא אמרה והחגיגה פסקה "מה לעבוד?!" צעק בורס לפתע (מסתבר שאני לומד איתו בשיעורי ספרות... יאיי...) "בתור פנימייה חקלאית ברוס היקר אתם תעבדו בעבודות חקלאיות שונות" היא הסבירה בהבעה מעט משועשעת "בהמשך היום יודיעו לכם את השיבוצים" היא אמרה וסוף סוף החלה ללמד. "והינה הצלצול הגואל שלכם" אמרה המורה "רק לפני שאתם הולכים לחדרים תעברו ליד לוח המודעות שליד המזכירות פירסמו את השיבוצים." היא הודיעה וסימנה בידה שאנחנו משוחררים.
"או קיי אני בשדה" מלמלתי לעצמי מתקדם מהמזכירות לעבר בניין השנה השלישית. בניין 'זאב צעיר'. "מה אתה עושה כאן צוציק?" שאל אותי אחד מהילדים שהיו בבניין "ג'וי" צעקה ילדה אחת לעבר חום השיער "מה את רוצה ליאורה?" הוא שאל אותה כשבאה וחיבקה אותו "זה הילד שהעבירו בניין בייב" היא אמרה ונשקה ללחיו "ברצינות?" הוא שאל אותה ונתן בי מבט נגעל "מה יש לו לחפש פה? צרות?" הוא שאל את בת זוגתו והתעלם מהעובדה שאני ניצב ממש מולו "איזה חדר אתה?" שאלה לפתע הנערה אותי "23" אמרתי מיד מעט מבוהל מהפנייה הפתאומית "שיהיה לך בהצלחה" היא מלמלה ולקחה את חברה בידה ושניהם הלכו.
החדר היה יותר גדול מהחדר הקודם. הייתה בו מיטת קומתיים אחת צמודה לקיר ומיטה נוספת צמודה לקיר אחר. על שתי המיטות התחתונות כבר היו מצעים אז הנחתי שהמיטה העליונה שלי. "טוב רייבין הייתה לך התחלה על הפנים זה קורה" מלמלתי לעצמי ופרשתי את המצעים על המיטה העליונה 'פשוט אל תהרוס את ההזדמנות הזאת' אמרתי לעצמי ללא קול והתיישבתי על המיטה.
_________________________________________________________
הייייייייי חבר'ססססססססס
אני מקווה שנהניתם מהפרק הקצת יותר קצר הזה ^w^
אני חושבת שמעכשיו אני אצור פרקים קצת יותר קצרים אבל אני אדאג שיהיו עם עלילה מתומצתת
היעד לפרק הבא הוא 15 צפיות ושתי הצבעות
ביייייייי ^3^
YOU ARE READING
שונה בפנימייה
Romanceרייבין הגיע לפנימייה הזאת לאחר שלעובדים הסוציאליים לא נשארו יותר ברירות. במהלך שהותו הוא מבין שגם אם יעשה שמניות באוויר הוא ישאר שונה ולבד. (אולי לא ברור בהתחלה אבל בסוף תבינו) מה יקרה שפתאום יבחין בו ג'ורדן מלך הפנימייה? 0w0 תבלו (הספר הינו סיפור...
