פרק 13 - ❤️

1.8K 142 35
                                        

אזהרה!: פרק זה יכלול קצת יותר אלימות (עצמית) (#אלתנסולמות❤️🧡💛💚💙💜) ועכשיו נתחיל
_________________________________________________________

יש לי שאלה...
למה אני קיים?!  למה אני חיי?!  למה אני לא מת?!!
נמאס לי מהחיים האלה.
נמאס לי מלחיות בפחד.
נמאס לי שאפילו אהבה אסור לי לקבל בלי לפחד.

זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו כל היום.
בשדה, בכיתה, חדר האוכל, בכל מקום!. 'אין לי כוח לזה יותר' צעקתי עברה בראשי "רייבין אתה בסדר?" נשאלתי לפתע על ידי רייני, חברה טובה שלי משנה שלישית, "הכל טוב רייני, אני סתם עייף" שיקרתי לה כשמחשבותי נדדו להן למקומות שלא רציתי בהם. "אולי כדי שתלך לנוח.. אתה נראה רע" היא אמרה וחשש התגנב לקולה הרגוע והשקט "בסדר תחפי עליי?" שאלתי אותה בהרמת גבה "בשבילך?... בסדר קטנצ'יק" היא אמרה ונתנה לי דחיפה חברותית "נתראה בהמשך" אמרתי לה והלכתי לכיוון המבנה.
"הוא בא" שמעתי לחשושים דרך הדלת.
נכנסתי ו...
זהו החלטתי אני מת היום!!
לא אכפת לי איך אבל אני מת!
השאלה עכשיו היא איך?...

"רייבין אתה פה? אני צריך לדבר איתך" נשמע קולו של ג'ורדן מעבר לדלת. "רייבין?" הוא שאל אבל לא שמעתי... הוא נכנס אבל.. לא ראיתי "רייבין!!!" נשמעה צעקה רחוקה שפסקה ברגע

_________________________________________________________
נעבור לנקודת מבט של ג'ורדן
_________________________________________________________

"מארק מה אני הולך לעשות?" שאלתי אותו אבוד במצב הדפוק שנקלתי אליו "לא יודע מה להגיד לך אחי.." הוא אמר ואנחת יאוש ברחה מפי ועל פניו של מארק הייתה הבעה מזועזעת "שמעת מה קרה?" הוא שאל אותי מודאג "לא, מה קורה?" שאלתי אותו מודאג מעט "רייני שמעה ממיקה שהופצה שמועה והיא תכלס נכונה" הוא אמר וקיוויתי שהשמועה היא לא מה שאני חושב שהיא" על מה השמועה?" שאלתי בתקווה "אתה מאוהב ברייבין ושהתנשקתם" הוא אמר וליבי צנח לרגלי "אני חייב ללכת" אמרתי ורצתי "חכה רגע אתה לא יודע מה קרה בכלל!" הוא צעק אך לא חזרתי, אני הייתי חייב לדבר אתו.
"רייבין אתה פה? אני צריך לדבר איתך" שאלתי פותח את הדלת ומזדעזע לגלות את רייבין מתמוטט לתוך.. שלולית דם?! 'מה קורה כאן?!' רצתי לעברו מגלה את ידו חתוכה ומספריים שמוטים לידו 'למה לעזאזל עשית את זה?!' רציתי לצעוק עליו אך כל מה שיכולתי לעשות זה לצעוק לעזרה "מישהו?! תעזרו לי!! בבקשה!" צעקתי מרים את רייבין מבריכת הדם שהצטברה סביבו "אחי למה אתה צועק ככה.. אוי ואבוי לי אני רץ לקרוא למישהו" מארק הודיע ורץ במהירות האפשרית 'למה עשית את זה?' שאלתי את עצמי כשדמעות עלו בעיניי בעודי נעזר בחולצתי להפעיל לחץ על החתך הארוך והעמוק "מה קורה פה?!" שאל במעקה מרקו, המדריך שלנו.

לא עברו יותר מעשר דקות עד שפונה לבית חולים באט"ן (אמבולנס טיפול נמרץ) מלווה במרקו, המדריך שלו (אין לי מושג איך קוראים לו), המנהל ובי.

שונה בפנימייהStories to obsess over. Discover now