"רייבין אני ואבא שלך מאוד מצטערים על העבר.." אמא שלי התחילה לדבר "שנת הלימודים שלך מתקרבת לסופה נכון?" היא שאלה אותי "כן נשארו לנו שבועיים" השבתי לה "אולי אחרי השנה הזאת תחזור לגור בבית איתי ועם אבא שלך?" היא הציעה.
________________________________________________________________________________
"לחזור לגור בבית איתכם?" חזרתי על הצעתה "כן לחזור הביתה, אני ואבא שלך רוצים לתקן את טעויות שלנו ואם תיתן לנו הזדמנות נוכל להוכיח לך שהשתננו" היא אמרה בקול רועד "אני אחשוב על זה" מילמלתי 'לחזור הביתה? אחרי כל השנים שעברתי בין בתים ומשפחות לחזור הביתה? אחרי כל הזמן שפחדתי לחזור פשוט לבוא ולהתנהג כאילו כל זה לא קרה? איך בכלל אפשר לעשות את זה? אני פשוט אמור לשכוח את כל הזמן שפחדתי מהם ' שקעתי במחשבות והתיישבתי על המיטה עם הגור בידיי "אני ואבא שלך נניח לך כרגע" היא אמרה ולקחה את ידו של אבי ומשכה אותו משם, סוגרת את הדלת אחריהם בעדינות "אני פשוט אמור לשכוח את כל מה שקרה? כאילו כלום" דיברתי לעצמי, ממשיך לחשוב על כל הסיטואציה המוזרה עד שעיניי נעצמו מעצמן ושקעתי בשינה.
________________________________________________________________________________
זמן לנקודת מבט של ג'ורדן UwU
________________________________________________________________________________
נשבר לי מהמשחקים הדפוקים של הג'ייק הנחש הזה.הוא ממשיך לשגע את רייבין וזה כבר עבר את הגבול. "מארק אני יוצא בנתיים" הודעתי למארק מתקדם לעבר הדלת "זה סוף שבוע ורייבין לא כאן, לאן אתה יוצא?" הוא שאל, אני נשבע שהוא מסוגל להריח מתי אני הולך לעשות צרות "אני יוצא לצוד נחש" אמרתי מנסה לשלוט בכעס שלא יבלוט בקולי "לצוד נחש? כן.. אני אבוא איתך כדי שלא תהרוג את הנחש" הוא גיחך וקם, בא אליי והניח את ידו על כתפי "אפשר לשאול איזה נחש אתה צד הפעם?" הוא שאל בהרמת גבה "את הנחש הדו פרצופי שמציק לי ולרייבין ומתנהג כמו משוגע עם אובססיה" אמרתי בקול קר ויכולתי להרגיש את דמי רותח "אתה מתכוון לחבר ילדות ההוא של רייבין?" הוא שאל אותי ומבלי לתת לי לענות לו הוא המשיך "גם אני לא מת על לראות את הילד הזה דוחף את האף לעניינים שלכם" הוא הודה שהוא חושב בדיוק כמוני "אז קדימה, נלך לפתור עניינים" אמרתי לו חצי מחייך "בסדר נלך" מארק הוריד את ידו מכתפי והלכנו יחדיו אל עבר היציאה מהפנימייה בזמן שהטלפון שלי מחייג לחבריי לעזרה.
________________________________________________________________________________
נדלג כמה שעות קדימה ואסביר זריז מה קרה בזמן ההוא. מארק וג'ורדן פגשו את מאי ורוני שהסיעו אותם לשכונה של רייבן (כי ג'ייק גם יוצא בסופי שבוע הביתה) וארבעתם חיפשו אחר ג'ייק החלאה
________________________________________________________________________________
"לאיפה לעזאזל יכל המה שמו הזה ללכת?!" רוני שאל מיואש כשהלכנו לשבת בפארק משחקים קטן שהיה שם אחרי המון זמן של חיפושים "זה פשוט חסר הגיון" רוני המשיך להתלונן ונתלה הפוך מהסולם של המגלשה שהייתה שם "אני יודעת!" מאי צעקה לפתע "אם הייתם נער שאובססיבי למישהו שהוא חבר טוב שלכם, איפה הייתם עכשיו?" היא שאלה "אצלו מן הסתם.. את גאון!" מארק צעק "אנ יודעת שאני גאון" היא חייכה והעיפה את שיערה אחורה גורמת לכולנו לגלגל עיניים (טוב.. לכולם חוץ ממארק שנדלק עליה, הוא מקרה אבוד....) "בואו נלך אל רייבן עכשיו" אמרתי מתחיל ללכת בזמן שהם ממהרים אחריי.
YOU ARE READING
שונה בפנימייה
Lãng mạnרייבין הגיע לפנימייה הזאת לאחר שלעובדים הסוציאליים לא נשארו יותר ברירות. במהלך שהותו הוא מבין שגם אם יעשה שמניות באוויר הוא ישאר שונה ולבד. (אולי לא ברור בהתחלה אבל בסוף תבינו) מה יקרה שפתאום יבחין בו ג'ורדן מלך הפנימייה? 0w0 תבלו (הספר הינו סיפור...
